ארז: אם להיות כנה, כבר מזמן העיסוק המרכזי של הבלוג הוא סביב סיכומי השנה. עיקר הפוסטים בשנים האחרונות מתפרסמים בדצמבר להוציא כמה פוסטים תועים. אז לארח כותב אורח בפעם הראשונה כשהפוסט האורח הוא סיכום שנה נוסף בן כ- 50 אלבומים? מרגיש רק מתאים.

את יובל חורי הכרתי למעשה בזכות הבלוג. יובל יצר איתי קשר בזמנו כי הוא אהב את המוזיקה שהוא גילה דרך הפוסטים בבלוג. עם הזמן ככל שתקשרנו יותר גיליתי עד כמה הטעם המוזיקלי שלנו קרוב. אבל עם כל הקירבה, יש גם שוני רב. בעוד אני מסתובב בעיקר באיזורים של פסיכדליה, פולק, אינדי ואקספרימנטל, הטעם של יובל מגיע עד סטרטוספירות מרוחקות בדמות ג׳אז, אלקטרוני, היפ הופ ומוזיקת עולם. כשיובל פנה אליי ואמר שהוא כתב פוסט סיכום שנה אישי ארוך עם טקסטים והכל והוא לא יודע איפה לפרסם, ההצעה לארח אותו באנטנות השמיימה הרגישה לי הכי טבעית שיש.

{{ נהניתם/ן? אז בואו לעשות לייק לעמוד הפייסבוק לאוצרות מוזיקליים נוספים! }}

שנת 2018 הייתה קצת שנה של שגרה עבורי. למדתי להתרגל לאווירת סוף העולם והסערות ששנת 2017 הביאה עמה. היו אירועים מבאסים והיו אירועים נפלאים (דוגמא אחת). היו גם טיולים מופלאים והיו שינויים. מבחינה מוזיקלית זו הייתה השנה בה צרכתי מוזיקה אך ורק באמצעות ספוטיפיי. זה היה שינוי גדול בתחילה אבל כמו הרבה פעמים בחיי הבוגרים כצרכן מוזיקה, תמיד מתרגלים לטוב ולרע עד שלא זוכרים בכלל איך היה קודם.

ספוטיפיי אף פעם לא הייתה גילוי טכנולוגי משנה חיים עבורי. למרות שהשירות הודיע לי השבוע שהאזנתי למוזיקה יותר מ- 110,000 דקות השנה, שירות הסטרימינג היה בעיקר הספק ולא היה בכלל המכוון. נראה שהאלגוריתם אמור להכיר אותי טוב למדי, ועדיין אני מחמיץ פנים כל פעם שאני מסתכל על הפלייליסטים שהוכנו במיוחד בשבילי. זה השיא של טכנולוגית המלצות המוזיקה שקיים היום? סיריסלי? בחמש דקות בכמה אתרים ספורים אני מצליח לאגור לעצמי מוזיקה יותר מאתגרת ומרתקת מההמלצות הרובוטיות האלה (ואני הכי בעד אנליזת ביג דאטה, אני פשוט מאוכזב מהתוצאה הנוכחית).

עכשיו שהסתיים ושוחרר לו לחופשי סיכום השנה 2017 של הבלוג אני פנוי לעסוק בדבר החשוב לא פחות שנעשה כבר מסורת של הבלוג – אצירתם של סיכומים מצוינים של אחרים!

זה נראה שאנחנו נמצאים בשנים די מוזרות מבחינת סיכומי שנה. מגזיני המוזיקה, הגדולים והזוטרים, המיינסטרימיים ואפילו הלכאורה אינדי, כולם מנסים לקלוע לאיזשהו קונצנזוס וככה בוחרים את אלבומי השנה שלהם רק מתוך מאגר קטנטן של האלבומים המדוברים והפופולריים ביותר של השנה. וזה משעמם. ממש.

כיום הרשימות האלה חסרי כל אופי שיבדיל אותן בין אחת לשניה. ולכן היום יותר חשוב ויותר מעניין להפנות את המבט אל הרשימות האישיות, של הבלוגים שמחפשים עמוק יותר אחר אלבומים אחרים שיתפסו את תשומת ליבם ועל הדרך לחשוף מוזיקאים חדשים לאיזשהו קהל.

{{ האלו! בואו לעשות לייק לעמוד הפייסבוק לאוצרות מוזיקליים נוספים }}

ייתכן ואני קצת סובייקטיבי, אבל מצב שיצא סיכום טוב למדי ואפילו טוב מאוד. אני לא יודע מה אמרו לכם על התוצרת המוזיקלית של 2017, אבל היו אלבומים באמת מעולים שיצאו לכל אורכה. לא במפתיע, המון מהאלבומים כאן למטה לא מיוצגים בשום רשימה אחרת שאני ראיתי עד עכשיו. בטח ובטח שלא ברשימות של המגזינים הגדולים.

מבחינת המגמות של השנה בסיכום, יש דבר אחד שאין לגביו ספק – אני ממש אוהב שילוב של מוזיקה מודרנית עם מוזיקה קלאסית. תזמורים וכינורות בפרט תמיד עשו לי את זה מוזיקלית, אבל השנה הייתה ממש אינפלציה מבחינת אלבומים בעלי עיבוד עשיר בכלי מיתר ונשיפה. אני יודע, קל לקנות אותי אבל זה מה שהכי עבד עבורי השנה.