מסתבר שבלי ששמתי לב, מצאתי את עצמי בתקופה בה מוזיקה יפנית עושה מאמצים להשתלט על חיי ובכוח להתבלט מתוך רשימת ההאזנה שלי. זה כנראה התחיל לפניי שנתיים כשגיליתי את Boredoms עם אלבומם העצום, מרחיב התודעה והבקושי ניתן לעיכול Vision Creation Newsun. זה המשיך שנה שעברה עם האלבומים של Kikagaku Moyo ו- Gesu no Kiwami Otome שנכנסו לסיכום השנה שלי והאלבום של The Silence שכמעט נכנס. יש את Ghost הפסיכדליים שאני חייב לשמוע בהקדם ואת Boris שגם אני כל כך מצפה כבר (אבל גם מאוד חושש) לצלול לתוך הדיסקוגרפיה האימתנית שלהם. ועכשיו הגיע לו האלבום הזה של הלהקה היפנית העלומה הזו שלא קיימת כבר כמעט 20 שנה אבל עדיין מקבלת בקלות את המעמד של האלבום הכי מדהים ושהכי שבה אותי בחודשים האחרונים.
