את הפוסט הרציני הראשון פה בבלוג החדש עם ריח הניילונים שלי אני אקדיש ללהקה חדשה והרעננה שהכי מרוממת את רוחי בזמן האחרון ומהזמן האחרון.
החבר'ה האלה Foxygen שמם. צמד צעירים מקליפורניה שנדמה שכתבו על כל קירות ביתם את הכיתוב "רטרו בפול גז" והם באמת מאמינים והולכים עם המנטרה הזו עד הסוף. המוזיקה של Foxygen שקועה עד מעל הסנטר בשנים המוזיקלית הפורות והמהפכניות שבין 1968-1977.
לקראת סוף 2012 יצא בלייבל Jagjaguwar בריאישיו ולראשונה בהפצה רחבה אלבומם הראשון של הצמד Take the Kids Off Broadway. אלבום בלתי מגובש בעליל, בליל מופרך של שבעה שירים מלאי אדרנלין, יצירתיות וחיות שככל שאני מקשיב להם עוד ועוד כבר קשה לקבוע מה יש בשירים האלה יותר – השפעות על גבי השפעות או יצירה מקורית ונועזת. אני עדיין לא יודע, אבל קשה לי לתאר במילים את מידת ההנאה והאנרגיה שאני שואב מהאלבום הזה.