יש לי בלוג חדש ובשבוע הראשון לקיומו מגיח לאוויר העולם אלבום חדש וראשון מזה 22 שנה של My Bloody Valentine  האלילים – ואני לא אקדיש לזה פוסט? אין מצב. היה לי תכנון לגבי הפוסט הבא בבלוג אך זה יצטרך לחכות. ל- MBV מגיע הכבוד שבלדחות דברים אחרים בשבילם.

אז אני שואל – איך בכלל מצליחים לעכל את המקרה הזה?

אנסה להתחיל מההתחלה.

ב- 1989 My Bloody Valentine  המציאו את תת-הז'אנר – שוגייז (Shoegaze) וב- 1991 הם הוציאו את האלבום Loveless ששינה לפחות בכמה מובנים את הנוף המוזיקלי של הניינטיז ובכלל ונתן משמעות חדשה לפרפקציוניזם מוזיקלי כשקווין שילדס, היוצר המרכזי בלהקה, עמל לבדו במשך שנתיים על האלבום וכמעט הביא לפשיטת רגל את הלייבל Creation בו הלהקה הייתה חתומה בשל שעות ההקלטה הפסיכיות בהן הוא בילה באולפן ולא עשה דבר מלבד להקליט, לנגן ולשחק עם הקונסולה. הוא הוציא מהלייבל משאבים רבים עד כדי מחנק רק כדי להגיע לסאונד הרצוי אותו הזה במשך שעות על גבי שעות בשישה אולפנים שונים.

ובכן, דבר אחד בטוח – שילדס הגשים את ייעודו ושאיפותיו, הוא באמת הגיע ל"סאונד" והצליח להוציא אותו על אלבום מלא. אלבום שלפניו לא נשמע משהו כמותו ואחריו לא הפסיקו לנסות לחקות אותו. אלבום קשה, שאני אישית גם אחרי כ- 30 האזנות לאלבום לא הצלחתי לגמרי לפענח או להפנים אותו, את הסאונד כמו את האלבום עצמו. אלבום שהוא אגדה, אחד האלבום המהוללים של הרוק האלטרנטיבי ולמרות זאת שלא מספיק אנשים מכירים, ועטיפה אחת איקונית מאין כמוה.

ואחרי זה? ובכן, מ- Creation הלהקה נזרקה בערך 17 דקות אחרי שהתברר כי האלבול נחל כישלון מסחרי ולא הצדיק (מסחרית) את השקעתם של 250,000 הפאונד שנשפכו עליו. הם הוחתמו בחברת תקליטים גדולה יותר ובמשך שנים של "עבודה על האלבום הבא" הם לא התקדמו לשומקום והתפרקו ב- 1997 כשקווין שילדס עדיין לא ויתר על האלבום השלישי של הלהקה ואמר שהאלבום אכן יצא ביום מן הימים, "כל עוד הם לא ימותו או משהו".

קשה להאשים את ההמון הסקפטי ששמע את Loveless שוב ושוב לאורך השנים וכך גם את ההצהרות על האלבום הבא לאורך אותן שנים. "האלבום השלישי" כבר הפך למיתוס מוזיקלי בן ימינו, כזה שהיו אמורים לדבר על התקווה והאכזבה שהוא היווה לעוד שנים ארוכות. אך שילדס נוהג כמו שילדס – פרפקציוניסט שקדן שעדיין יכול להפתיע את הקהל שלו. ב- 2007 הלהקה אוחדה, חזרה להופיע ושילדס עבר לעבוד במשך כמה שנים על הרימאסטרים לרוב הגדול של הדיסקוגרפיה של MBV שיצאה סוף סוף רק בשנה שעברה.

ואז, מתוך הכחול – למרות שכן הודיע ב- 2012 שהאלבום השלישי עתיד לצאת, אבל בינינו, מישהו באמת האמין לו? – יצאה ההצהרה כי המאסטרינג של האלבום החדש הושלם, ושבוע שעבר באמצע הופעה, שבה אגב בוצע שיר חדש, שילדס אומר לקהל שלו כי "האלבום בטח יצא ביומיים שלושה הבאים"… ואני רק פלטתי לעצמי בקול רם "מה…???". הגיע לו יום שבת, אני סוחב עם עצמי את הידיעה הזו ולא יודע מה לעשות איתה וקורא בפייסבוק של הלהקה שהאלבום ייצא במהלך הלילה. האמוציות משתוללות והסקפטיים יוצאים מהמערה שלהם זורקים את דברי הביטול שלהם וחוזרים אל החשכה.

אז הלכתי לישון. להירדם היה קשה, כי אני רק חושב על שילדס. הוא באמת עשה את זה? 22 שנה של הבטחות וציפיות באמת מסתיימות בתוצר המצופה? איך, לכל הרוחות, דבר כזה, עמל של למעלה משני עשורים צריך להישמע? אז התעוררתי לפני השעון שלי, והעבודה רק בצהריים. ניגשתי אל המחשב ובהתחלה אני לא רואה שום דבר מיוחד – ותוך כמה רגעים הכל נופל עליי ובכל פינה יש את רצף האותיות הזה "m b v", כה פשוט, חסר ייחוד וכמעט משעמם אבל זה זה השם של האלבום החדש. והאלבום החדש, השלישי בסך הכל שלMy Bloody Valentine  באמת יצא, והוא באמת במרחק הורדה. כצפוי האתר של הלהקה נפל שניות אחדות לאחר שעלה לאוויר הרשת כשהוא כולל חנות וירטואלית לקניית האלבום. " My Bloody Valentine broke the internets". אך הם גם החזירו את האתר, את אופצית הקניה, את האמון של מליוני מעריצים טרופי דעת מרוב ציפיה ואיחו את הלבבות השבורים מאכזבה ארוכת שנים. מוזיקה יכולה לעשות את זה. את כל זה.

ואיך האלבום? "m b v" הוא אלבום שהוא My Bloody Valentine , הוא שילדס בכל קצה שלו – חד ומעוגל בו זמנית. כמו אותו "סאונד" שנולד ב- 91', רק די שונה – אפלולי יותר, אוורירי יותר, אינטנסיבי פחות, שונה אך כה מוכר לאוזניים מתורגלות. צליל בלתי מתפשר שבהחלט מתאים לשעות האולפן הנצחיות שהושקעו בו. כה יפה, מדהים, מהמם, לא מובן, כבד, מלאכי, משונן. שקט כמו לילה מדברי ורועש כמו נוף אורבני של אמצע היום. אני לא אצליח לעכל את האלבום בזמן הקרוב גם אם אשמע את האלבום ללא הפסק כל החודש (וסביר שזה פחות או יותר מה שיקרה במציאות). אולי עד האלבום הרביעי אני אבין מה שילדס עשה באלבום הזה.

סטרים מלא של האלבום בערוץ היוטיוב של הלהקה.