ארכיון הקטגוריה: פנינה חדשה

פנינה חדשה: עוד אחת מאלה אבל בקטע טוב

פורסם בתאריך על ידי
3
sun structures
האלבום הראשון עליו אני כותב ב- 2014 מביא אליי מקרה ייחודי למדי – זהו אלבום שאני סולד ממנו בערך באותה מידה שאני אוהב אותו ונמשך אליו.
להקת Temples היא להקה נוספת בגל הארוך והבלתי פוסק של להקות נאו-פסיכדליה ששוצף אותנו מכל עבר. בשנה האחרונה כתבתי על שלוש להקות כאלו, לפחות. למרות שזה ללא ספק תת-הז'אנר המועדף עליי כרגע, אני חייב להודות שאני מתחיל להתעייף. בלי קשר לטמפלס עצמם, אבל הם בהחלט תורמים לעייפות הזו. הבעיה העיקרית כרגע היא שאין שום אמירה ייחודית במיוחד אצל רוב הלהקות האלה, ולא נראה לי שזיהיתי אמירה כזו בערך מאז יצא האלבום השני והמופתי של Tame Impala (אם להוציא את הפליימינג ליפס מהמשוואה, כי המוזיקה שהם עושים שונה למדי מהקונבנציות של הנאו-פסיכדליה העכשווי וגם כי הדבר הזה שהם כן עושים, הם עושים אותו כבר כמעט שלושים שנה).

 

. להמשך קריאה - לחצו כאן!

פנינה חדשה: החוויה האיסלנדית

פורסם בתאריך על ידי
7

הודעה: הבלוג יוצא לתקופת פגרה של כארבעה חודשים בשל טיול סופר-מגניב. נתראה בנובמבר.

סיגור רוס נמצאים כרגע בתקופה מוזרה סלאש מרתקת. למעלה מעשור עבר מאז הוציאו שני אלבומים גדולים בשלמותם, האלבומים האלו שאנשים תמיד ישוו אליהם את שאר התוצרת של הלהקה. אחרי שני אלה אפשר לומר כי הלהקה נכנסה לתהליך מתמיד של חיפוש אחר אפיקים שונים שיבדילו אותם ממי שהיו כשהוציאו אותם. תהליך זה לא קרה באבחה חדה אלא לקח לו זמן לצבור תאוצה. האלבום הבא של הלהקה Takk, הרביעי שלהם, היה הרבה מהשניים הנ"ל אבל לקח בחירות יותר מיינסטרימיות.

אחרי כן ב- 2008 יצא האלבום החמישי שהיה כבר בכלל משהו אחרכמעט לגמרי. Með suð í eyrum við spilum endalaust זה אלבום שהוא לפרקים מוזיקה עולצת של שדונים שיוצאים בחגיגות ומחולות כשאף אחד לא רואה אותם, ולפרקים אחרים מוזיקה שמזכירה קצת את מה שעשו באלבום השלישי שלהם, אלבום הסוגריים, אך לא באותה צורה משויפת, חדה ושלמה שהצליחה להם אז ב- 2002. האלבום לא הצליח לסחוף את קהל המאזינים של הלהקה, בלשון המעטה. על אף שישנם לא מעט מעריצים שיגנו על האלבום וידבקו בחצי הכוס המלאה שהם רואים בו, האלבום עדיין מייצג פתיחה צולעת לתקופה מתוסבכת מבחינת פועלה של סיגור רוס.

. להמשך קריאה - לחצו כאן!

האלבום שלא היה שם (וגם לא יוזכר בשמו)

פורסם בתאריך על ידי
2

לפני העיקר: לפני שבוע וחצי Liars הופיעו בבארבי. הגעתי להופעה עם חששות כבדים מאוד. ליארז הם אחת הלהקות המרתקות, מיוחדות ואהובות עליי מהעשור האחרון. הלהקה עברה כל כך הרבה פאזות לאורך הזמן הזה ועם האלבום האחרון שלהם שיצא שנה שעברה הם נמצאים כרגע בפאזה אלקטרונית קרה למדי. את האלבום ממש אהבתי אבל מרגע שנודע לי על ההופעה עלה בי החשש שההופעה הזו תהיה פספוס. תמיד רציתי לראות אותם מתפרעים על כלי הנגינה שלהם, עם טירוף התופים והגיטרות שלהם, והיה נראה לי כי ברכינה על קונסולות הטירוף הידוע של הלהקה פשוט ייעלם. קטעי וידאו שראיתי מהזמן האחרון לכאורה איששו את החשש שלי. אבל זו להקה אהובה, את הכרטיסים רכשתי 56 שניות לאחר שהידיעה על הגעתם פורסמה אז אין מצב שאפספס אותם גם אם אני עתיד להתאכזב.

. להמשך קריאה - לחצו כאן!

פנינה חדשה: זאב בריטי ב… לונדון?

פורסם בתאריך על ידי
3

רק אחרי שהתחלתי את הבלוג שמתי לב שאני חוזר על עצמי במידה מסויימת. אולי יותר נכון לומר שהטעם שלי הוא שחוזר על עצמו. לפני כן לא ממש שמתי לב שככל שזה נוגע למוזיקה חדשה אני נמשך יותר למוזיקה שמתאפיינת ברטרו, ובעיקר כשמדובר בפסיכדליה, שגלי הנאו-פסיכדליה שוטפים ומציפים את חופי המוזיקה האלטרנטיבית בשנים האחרונות. אני אין לי היכולת להישאר אדיש לנוכח הצפה זו ונשבה בקלות בקסמיה ההזויים והאופפים של התוצרת החדשה של סוגה מוזיקלית זו. בתיאוריה הייתי רוצה לכתוב יותר על מוזיקה אחרת, כזו שיותר מגלמת בתוכה את התקופה הנוכחית שהיא 2013, מוזיקה חדשנית יותר שפחות נוגעת בנימים בגופי שנוחים להתרשם בקלות רבה יותר. אבל המוזיקה הזו לא מגיעה אליי. ואולי בעצם מוזיקה בת זמננו לא יכולה להיות חדשנית יותר או שהיא רק בתקופה קשה. ואולי הגיע זמן בהיסטוריה שהעניין הוא לא ליצור את הדבר הבא, את הצליל העתידני ופורץ הדרך, אלא לעשות שימוש ללא בושה בכל החומרים שנוצרו בהיסטוריה לא קצרה בכלל של מוזיקה מוקלטת. להחיות, להרכיב, למקסס, לשלב ולהציג יצירות חדשות מחומרי גלם ישנים ועדיין להיות אפקטיביים גם אם זו לא נבואת הדור הבא של המוזיקה.

. להמשך קריאה - לחצו כאן!

פנינה חדשה: להקת שפתיים – השנים המאוחרות

פורסם בתאריך על ידי
15

לכל מי שהגיע בחיפוש אחר הלהקה הזו, אני מתנצל אבל לא לה מוקדש הפוסט.

השנה מציינת להקת הפופ-רוק פסיכדלי-אקספרימנטלי The Flaming Lips שלושים שנות קריירה מוזיקלית פורה ויצירתית עם אלבום אולפן רשמי חדש מזה ארבע שנים בשם The Terror, אלבום האולפן ה- 13 של הלהקה (הלהקה קיימת מאז 1983 אך את האלבום הראשון שלה הוציאה ב- 1986). מעבר לעיסוק המתבקש באלבום החדש אני גם רוצה לעסוק במה שקרה עם הלהקה בארבעת השנים האחרונות כי אלו היו ארבע שנים מרתקות, פתלתלות ויותר מכל – מוזרות.

. להמשך קריאה - לחצו כאן!

אלבום ישן אלבום חדש – הקלות והכובד

פורסם בתאריך על ידי
להגיב

אני אנסה הפעם משהו חדש – במקום (או למעשה, בנוסף ל-) לזגזג מפוסט לפוסט בין חדש לישן אני אשלב את שניהם בפוסט אחד וארכז בפוסט שתי שאיפות בלתי נשלטות אצלי – הרצון להתעדכן כל הזמן במוזיקה חדשה והצורך לגלות מוזיקה ישנה שהתפספסה, אצלי או בכלל. נראה לי שזה קונספט שימשיך להופיע פה בבלוג.

הפעם הפוסט יהיה בסימן הופעות שתפסתי בפסטיבל פרימוורה 2012.

 

אלבום חדש

fade

Yo La Tengo הופיעו בארץ לפני כמה שנים בודדות לשתי הופעות מלאות, אנרגטיות וחופרות ברובן שאת שתיהן פספסתי. מאז ועד לשנה שעברה הן היו מהחרטות הגדולות שלי בכל הקשור להופעות מוזיקה. שנה שעברה תיקנתי עוול זה בזכות פסטיבל פרימוורה האהוב והיקר לי. ההופעה הייתה מצויינת ומהטובות של הפסטיבל באותה שנה. סוף סוף הצלחתי לחזות באיירה קפלן חורך, מתעלעל, מרביץ, תולש ודופק את הגיטרות שלו על כל הבמה בעוד שאישתו ג'ורג'יה המתופפת וג'יימס הבסיסט מנגנים ברפטטיביות את החלקים שלהם כמתוך מדיטציה כשהשירים התארכו והתארכו והפיקו חריקות וצרימות כה נפלאות. זה היה מצויין ואני שמח שהשלמתי את החור הזה. רק לאחר ההופעה הבנתי באמת כמה הפספוס של ההופעות ההן היו באמת עוול שהיה מחייב תיקון.

. להמשך קריאה - לחצו כאן!

שלושה אלבומים והספד

פורסם בתאריך על ידי
1

ג'ייסון מולינה

אתחיל, כי אני חייב את זה לפחות לעצמי, בציון מותו של המוזיקאי היקר לי עד מאוד – ג'ייסון מולינה. מולינה נפטר בשבת האחרונה מצריכת אלכוהול קיצונית וארוכת שנים שפגעה באבריו עד כדי קריסה. תהליך שלקח כמה שנים שסופו היה די ידוע מראש כאשר משפחתו של מולינה פצחה לפני שנתיים בהתרמה למען שיקומו. ג'ייסון מולינה, שייצר מוזיקה תחת השמות Songs: Ohia, Magnolia Electric Co. וכמובן בשמו שלו, היה מוזיקאי נדיר, פורה, כנה ומלנכולי. הוא בעצמו פתח לי את הדלת לעולם המוזיקה הקרוי אלטרנטיב-קאנטרי לפני כארבע-חמש שנים כשגיליתי את האלבום Magnolia Electric Co. שיצא תחת השם Songs: Ohia, אלבום שנתן את השם לפאזת היצירה שהגיעה אחרי האלבום. זה אלבום שהוא מבחינתי אחד המושלמים, המטלטלים והיפים שאני מכיר. יש מעטים מאוד שאהובים עליי יותר ממנו ואין אף אחד שיפה כמותו. זה אלבום שאני אקח איתי בתקווה עוד עשרות שנים קדימה בחיי, אלבום שאני בספק שייצא לי מהראש בשלב כלשהו. למולינה עוד מספר רב של אלבומים מצויינים, גם כמה שפחות ולא מעט שאני עוד צריך לגלות. הוא יצר מוזיקה שתמלא את החלל שהוא השאיר לזמן רב, אבל החוסר שלו בעולם יורגש בכל שיר, צליל ותו. כבר עכשיו הוא חסר לי.

. להמשך קריאה - לחצו כאן!