כמדי שנה, אחרי תחושת ההקלה המאסיבית שהיא פרסום סיכום השנה של הבלוג אנטנות השמיימה, הגיע הזמן לפרגן קצת לאחרים. הייתה שנה לא קלה ואפשר לראות זאת היטב בסיכומים בבלוגי המוזיקה השונים. הן בטקסטים, והן במיעוט היחסי של הסיכומים שפורסמו. לא לכולם יש כוח לעבודה שהטקסים האלו מצריכים, וזה הכי מובן בעולם (לא תאמינו כמה שאני מזדהה).

אז בואו ניתן כבוד לאלו שצלחו את השנה ואספו וכתבו על המוזיקה שעזרה להן ולהם – ועם שיתוף המוזיקה בתקווה גם לנו.

הרמוניה דרומית – מבחינתי אין כאן הפתעות – בקלות מדובר בסיכום המושקע והמעניין ביותר כמדי שנה. תומר כרגיל משקיע את כל מה שיש לו בסיכומי השנה המסורתיים שלו, ולא להאמין, זו הפעם ה- 11 ברציפות. הפעם סיכום אלבומי השנה שלו הוא הגדול ביותר אי פעם עם 60~ אלבומים עם טקסט אישי, יפה, מעשיר ולא פעם ולא עשר גם ממש מרגש ונוגע. כמיטב המסורת את הסיכום הגדול הקדים גם סיכום ההוצאות המיוחדות של השנה האחרונה, סיכום עשיר ומהמם בפני עצמו, גם לא מעט הוצאות מצופות ומשמחות במיוחד. ולא כחלק מהמסורת, אין הפעם סיכום ההופעות של תומר לשנה האחרונה מהסיבות הברורות, אבל במקום זה איגד תומר את שירי הקאבר שהכי אהב השנה. (סיכום אלבומי השנה / סיכום ההוצאות המיוחדות / הקאברים הנבחרים)

{{ נהניתם/ן? בואו לעשות לייק לעמוד הפייסבוק לאפילו עוד מוזיקה ויותר פעמים בשנה! }}

איך כותבים על השנה הזו. איך מסכמים אותה. זה אני לא יודע. אבל אני כן יודע שמוזיקלית זה פחות בעיה. למזלי תחושת החרדה, המחנק והשגרה התקועה לא הרחיקו אותי מהמוזיקה ולא שינו את הרגלי ההאזנה שלי, גם אם הרגשתי איזשהו מרחק רגשי ביני להרבה מהמוזיקה ששמעתי שהיה לי קשה לגשר. דבר שכנראה גרם לאלבומים שבדרך כלל הייתי אוהב וחוגג את קיומם להישאר מחוץ לסיכום המוזיקלי בשל חוסר התלהבות מצידי. ולמרות זאת הסיכום השנה גדוש בלמעלה מחמישים אלבומים שונים שלא רק הנעימו את זמני אלא ממש היוו גלגל הצלה בזמנים קשים ומרובים מדי.

כמו שאני כותב כל שנה מאז התחלתי לפרסם את סיכומי הסיכומים האלה, תמיד ברגע שאני משחרר לאוויר העולם את פוסט הסיכום המסורתי וגדול המימדים של אנטנות השמיימה, לאחר שהסרתי מעלי את העול הזה, אני ישר עובר להתמקד במה שפספסתי בסיכום האישי שלי בשנה המוזיקלית האחרונה. אני תמיד מעדיף לעשות זאת תוך התמקדות בא.נשים שעוסקים במלאכה דומה ומשקיעים מעצמם למען המוזיקה והמוזיקאים ואוספים את האלבומים שהכי אהבו השנה לפוסט עם טקסטים מושקעים ומשחררים גם הם את ההמלצות האלה לאוויר הרשת בתקווה שימצאו עיניים ואוזניים.

האקט של הנתינה הזה חשוב לי ולכן אני אוהב לתת לסיכומים האלה במה משל עצמם שלפחות אולי יוסיף לסיכוי שקוראים נוספים יגיעו אליהם וגם קצת לדרבן את ההמשך בעבודת הסיכום הלא קלה הזו אבל לטעמי בהחלט חשובה.

כמדי שנה הפוסט הזה ימשיך להתעדכן עם הסיכומים שיצאו אחרי הפרסום הראשוני. במידה ופספסתי אילו שהם סיכומים טקסטואלים בבקשה הפנו את תשומת ליבי אליהם ואשמח לצרפם (כל עוד הם אכן מתאימים לאופי של הבלוג).

{{ נהניתם/ן? אז בואו לעשות לייק לעמוד הפייסבוק לאוצרות מוזיקליים נוספים! }}

2019 הייתה שנה מעניינת. מסעירה אפילו. הטעם המוזיקלי שלי קיבל בעיטה בשיניים רק בגלל אירוע אחד שהעביר אותי מסע רציני, אתגר את הקונבנציות המבוססות שלי לגבי המוזיקה שאני שומע וזו שנמנעתי מלשמוע וגרם לכניסתם לסיכום של מספר אלבומים שלא חשבתי לפני כן שאכלול ברשימת האלבומים שהכי אהבתי בשנה כלשהי. האירוע המכונן הזה היה כשיישבתי בבית מול המחשב והקלקתי על כפתור קניית הכרטיסים לפסטיבל Roadburn, שהוא הפסטיבל ההולנדי למטאל והמוזיקה הכבדה.

כמו כל פעם בשנים האחרונות, ברגע שהתפרסם פוסט סיכום אלבומי השנה של הבלוג אני ישר עובר לעסוק בסיכומים של אחרים בבלוגספירת המוזיקה האלטרנטיבית העברית. השנה לראשונה גם נתתי בית לפוסט של כותב נוסף – פוסט סיכום השנה של יובל חורי ועכשיו מגיע הפוסט שמאגד את כל סיכומי השנה המוזיקלית האחרים שהתפרסמו.

סיכומי שנה זה משהו שחשוב לי כבר שנים ארוכות, וזו הסיבה שאני עדיין לוקח בזה חלק. אני אוהב את הפורמט, אני אוהב בלוגים, ואני אוהב את הטאץ׳ האישי שקשה למצוא בסיכומים של המגזינים הגדולים ובטח שלא באלגוריתמים של שירותי הסטרימינג. סוג של אומנות גוססת שאני שמח ומלא תחושת שליחות לעשות מה שאני יכול כדי להשאיר אותו בחיים.

באופן טבעי רבים מהסיכומים העבריים שאפרסם פה הם של אנשים שאני מכיר, אבל זה בעיקר כי אני אוהב את הטעם שלהם ומוזיקה היא למעשה הגורם שחיבר בינינו. עדיין ישנה סבירות שאני לא מכיר את כולם ופספסתי רשימות כלשהן, אז בבקשה הפנו את תשומת לבי אליהן ואשמח לפרסם אותן (כל עוד הן אכן מתאימות לאופי של הבלוג).

ארז: אם להיות כנה, כבר מזמן העיסוק המרכזי של הבלוג הוא סביב סיכומי השנה. עיקר הפוסטים בשנים האחרונות מתפרסמים בדצמבר להוציא כמה פוסטים תועים. אז לארח כותב אורח בפעם הראשונה כשהפוסט האורח הוא סיכום שנה נוסף בן כ- 50 אלבומים? מרגיש רק מתאים.

את יובל חורי הכרתי למעשה בזכות הבלוג. יובל יצר איתי קשר בזמנו כי הוא אהב את המוזיקה שהוא גילה דרך הפוסטים בבלוג. עם הזמן ככל שתקשרנו יותר גיליתי עד כמה הטעם המוזיקלי שלנו קרוב. אבל עם כל הקירבה, יש גם שוני רב. בעוד אני מסתובב בעיקר באיזורים של פסיכדליה, פולק, אינדי ואקספרימנטל, הטעם של יובל מגיע עד סטרטוספירות מרוחקות בדמות ג׳אז, אלקטרוני, היפ הופ ומוזיקת עולם. כשיובל פנה אליי ואמר שהוא כתב פוסט סיכום שנה אישי ארוך עם טקסטים והכל והוא לא יודע איפה לפרסם, ההצעה לארח אותו באנטנות השמיימה הרגישה לי הכי טבעית שיש.