סיכום באיחור 2012: חלק א' – מחוץ לעשירייה

דיסקליימר: בדצמבר האחרון פצחתי בפרוייקט – סיכום מוזיקלי של 2012 – אלבום/שיר ביום עד ה- 31 לחודש. משום שבזמנים רחוקים ואפלים אלו עדיין לא היה לי בלוג, פרסמתי את הפרוייקט בפייסבוק. פייסבוק זה מדיום לא רע להשיג תפוצה יפה אך מדיום רע למדי בכל הקשור לפרסום תוכן איכותי – ולו משום שכל מה שקרה לפני יותר מיומיים שווה ערך לעיתון מלפני חודש. לכן, על מנת שכל הפרוייקט ההוא לא יגיע לשיממון אני מפרסם אותו מחדש פה ממניעים ארכיוניים גמורים. אני יודע שלפרסם פוסט סיכום שנה בפברואר זה אקט מוזר, אבל אני אתמודד עם זה.

הערה: בפוסט זה אין חשיבות לסדר השירים/אלבומים.

***

דצמבר הנהדר. זו אחת התקופות האהובות עליי בשנה. החודש הזה שבו טורחים ומסכמים את השנה על כל תחומי התרבות האפשריים. המון רשימות סיכום ואני ממש נהנה מכל אחת שמתפרסמת ואני מצליח לתפוס (ושגם קולעת פחות או יותר לטעם שלי). לכן גם אני מצטרף לטרחנות הנהדרת הזו ושנה שלישית ברציפות אני מתכוון לנסות להתמיד ולפרסם כאן מדי יום את השירים והאלבומים שהכי אהבתי השנה.
ולפוסט הראשון:

מיי בלאדי ולנטיין מנסחים מחדש קאמבק מהו

יש לי בלוג חדש ובשבוע הראשון לקיומו מגיח לאוויר העולם אלבום חדש וראשון מזה 22 שנה של My Bloody Valentine  האלילים – ואני לא אקדיש לזה פוסט? אין מצב. היה לי תכנון לגבי הפוסט הבא בבלוג אך זה יצטרך לחכות. ל- MBV מגיע הכבוד שבלדחות דברים אחרים בשבילם.

אז אני שואל – איך בכלל מצליחים לעכל את המקרה הזה?

אנסה להתחיל מההתחלה.

My+Bloody+Valentine+my_bloody_valentine

ב- 1989 My Bloody Valentine  המציאו את תת-הז'אנר – שוגייז (Shoegaze) וב- 1991 הם הוציאו את האלבום Loveless ששינה לפחות בכמה מובנים את הנוף המוזיקלי של הניינטיז ובכלל ונתן משמעות חדשה לפרפקציוניזם מוזיקלי כשקווין שילדס, היוצר המרכזי בלהקה, עמל לבדו במשך שנתיים על האלבום וכמעט הביא לפשיטת רגל את הלייבל Creation בו הלהקה הייתה חתומה בשל שעות ההקלטה הפסיכיות בהן הוא בילה באולפן ולא עשה דבר מלבד להקליט, לנגן ולשחק עם הקונסולה. הוא הוציא מהלייבל משאבים רבים עד כדי מחנק רק כדי להגיע לסאונד הרצוי אותו הזה במשך שעות על גבי שעות בשישה אולפנים שונים.

פנינה חדשה: שועלים + חמצן?

את הפוסט הרציני הראשון פה בבלוג החדש עם ריח הניילונים שלי אני אקדיש ללהקה חדשה והרעננה שהכי מרוממת את רוחי בזמן האחרון ומהזמן האחרון.

Foxygen

החבר'ה האלה Foxygen שמם. צמד צעירים מקליפורניה שנדמה שכתבו על כל קירות ביתם את הכיתוב "רטרו בפול גז" והם באמת מאמינים והולכים עם המנטרה הזו עד הסוף. המוזיקה של Foxygen שקועה עד מעל הסנטר בשנים המוזיקלית הפורות והמהפכניות שבין 1968-1977.

לקראת סוף 2012 יצא בלייבל Jagjaguwar בריאישיו ולראשונה בהפצה רחבה אלבומם הראשון של הצמד Take the Kids Off Broadway. אלבום בלתי מגובש בעליל, בליל מופרך של שבעה שירים מלאי אדרנלין, יצירתיות וחיות שככל שאני מקשיב להם עוד ועוד כבר קשה לקבוע מה יש בשירים האלה יותר – השפעות על גבי השפעות או יצירה מקורית ונועזת. אני עדיין לא יודע, אבל קשה לי לתאר במילים את מידת ההנאה והאנרגיה שאני שואב מהאלבום הזה.

האודי!

זה שנים שאני חולם בסתר לפתוח בלוג משל עצמי. ב- 5-6 השנים האחרונות הבלוגים הם אלו שגידלו אותי ופיתחו את הטעם המוזיקלי שלי ובלוגים מהווים את מקורות תוכן הקריאה הראשי שלי. חשבתי שהגיע הזמן שגם אני אתרום משהו כזה, אם מישהו מוכן לקבל את זה.

אני מאוד מודע לערך המניה ההולך ופוחת של המדיום שהוא הבלוג ועדיין עוד לא הגיע המחליף הנכון שלו, הרשתות החברתיות כרגע מושכת את רוב תשומת הלב, איך הן אינן מקום לתוכן אמיתי שיכול להישאר לזמן רב ולצוף שוב ושוב על ידי קוראים מזדמנים כמו בבלוגים. כך שכרגע למרות הפופולריות שאינה כמו פעם, יש עוד מקום בעולמנו לבלוגים ולתוכן יציב.

מה יהיה: הרבה מוזיקה, כי זה אני – מוזיקה ממלאת את עולמי, מחשבותיי ואוזניי באופן יומיומי, מוזיקה חדשה כישנה, הרבה פסיכדליה, פולק, אינדי רוק, פוסט רוק ועוד (ואת הקינקס, כנראה שיהיה פה הרבה מהקינקס), הופעות, פסטיבלים והרבה דברים אחרים שנכנסים להגדרה של עולם המוזיקה. אך אני מתכוון גם לגוון כמה שאני אוכל ואצליח באהבות אחרות שלי – סרטים, סדרות, קומיקס ואנסה להציף מפעם לפעם דיונים בנושאי טכנולוגיות תקשורת בפרט וטכנולוגיה בכלל.