הופעות ברלינאיות: A Place to Bury Strangers – סיקור לקראת ההופעה בבארבי

A Place to Bury Strangers @ Lido, Berlin

[ גילוי נאות: נשלחתי לסקר את ההופעה לקראת הגעתה של A Place to Bury Strangers לבארבי ב- 18 באפריל מטעם חברת ההפקות המון ווליום (אירוע פייסבוק / כרטיסים) ]

אחד הרגעים המוצלחים יותר בהופעה של A Place to Bury Strangers וללא ספק המפתיע בהם התרחש ממש בתחילתה. אחרי החימום הפוסט-פאנק-י והמופרע של Rape Blossoms וזמן ההמתנה הקבוע עד שהציוד על הבמה אורגן מחדש, האורות כבו, דממה השתררה ואז התחילו לבקוע מהרמקולים צליליהם הרפטטיביים והקצביים של גיטרות ומכונת תופים, זאת בעוד הבמה נשארה עדיין אפלולית וריקה. מה שנדמה כמו פלייבק פתיחה להזרמת אנרגיות לקראת עלייתה של הלהקה לבמה רק נמשך ונמשך בלי שמשהו ישתנה או יקטע אותו. למרות שהקטע נשמע כיפי היה גם מאוד מוזר. אני רוצה לראות בעיניים שלי את הלהקה עושה את הרעש הקצבי הזה ולא רק לשמוע איזו הקלטה של זה. הרי בגלל זה קיימות הופעות.

הופעות ברלינאיות: Tame Impala במועדון ה- Columbia Halle

Tame Impala @ Columbia Halle
Tame Impala @ Columbia Halle
Opening: Jagwar Ma

פעם שנייה שאני רואה את טיים אימפלה בלייב, שהיא גם הפעם השנייה בחמישה החודשים האחרונים. הפעם הקודמת הייתה בפסטיבל End of the Road שהייתה ההופעה השניה הכי טובה של הפסטיבל (לפחות לפי העדות שלי בסיכום הפסטיבל בבלוג). כל מה שכתבתי אז נכון פחות או יותר גם להופעה הנוכחית.

סיכומי שנה מעניינים ונבחרים 2015

כפי שכבר כתבתי בסיכום השנה של הבלוג, למרות האהבה הגדולה שלי לחג הסיכומים השנתי (שיש האומרים שבשפות עתיקות קוראים אותו דצמבר) מצאתי עצמי די מאוכזב בינתיים מהסיכומים הגדולים שמתפרסמים במקומות היותר מפורסמים (החשודים המידיים: סטריאוגם [שביומיום אני ממש אוהב אותם], פיצ'פורק, NME, NPR).

למרות שזה משהו שחשוב לי כל שנה, הפעם אני מרגיש שיותר דחוף לי לשים פוקוס על הסיכומים הקטנים והאישיים יותר. באופן טבעי כשמדובר בבלוגים קל לי יותר להגיע לאלו בעברית (אבל גם יותר חשוב לי להביא את אלו לקידמת הבמה, כך שהכל בסדר) מאשר לחו"ליים, לכן הישראלים (ובכנות, אנשים שאני מכיר אבל גם אוהב את הטעם שלהם) תופסים מקום רב יותר. אבל עדיין אני כן מביא פה סיכומים באנגלית שאהבתי, לא משנה אם הם מבלוגים, מגזינים או מפלטפורמות אחרות, העיקר מבחינתי זה למצוא רשימות ייחודיו שאומרות הרבה על הטעם של מי שהרכיב אותן וכן גם שמתחברות לטעם המוזיקלי שלי.

הבהרה: אין שום חשיבות לסדר של הסיכומים שאני מציין פה. באמת ובכנות.

סיכום אלבומי השנה 2015

{{ שלומות! האם לייק לעמוד בפייסבוק כבר עשיתן/ם? כדאי מאוד כי קורים שם דברים מעניינים }}

עוד שנה עברה, עוד דצמבר הגיע, עוד עונת סיכומים, עוד רשימה. פאק, אני כל כך אוהב את זה!
אבל האמת שלמרות האהבה שלי לעונת הסיכומים, בינתיים לא מצאתי הרבה רשימות מעניינות שהצליחו להפתיע או למשוך את תשומת ליבי, לפחות ככל שזה נוגע לסיכומים של האתרים הגדולים. לכן, אולי יותר מתמיד מעניין אותי הרבה יותר לדעת מה הולך בסיכומים הקטנים, של אנשים בודדים ובלוגרים ולא של צוות עורכים. וזה מה שאני הולך לעשות עם מה שנותר לי מחודש דצמבר, ואולי אף לשים עליהם זרקור קטן בבלוג או בפייסבוק. [עדכון בנידון: יצרתי פוסט חדש בו אספתי את הסיכומים שאהבתי, בדגש על סיכומים בעברית. בואו לבדוק עוד סיכומים שווים (אבל כמובן רק אחרי שסיימתם פה! :) )]

שירת הברבור של הציפור החומה: הסיפור מאחורי אלבומם האחרון של Brown Bird

{{ היי חברלכים וחברלכיות, לייק לעמוד בפייסבוק כבר עשיתן/ם? פשוט כי קורים שם דברים מעניינים נוספים }}

brownbird4

אני מקווה שיש לכם חשק לסיפור קורע לב, כי זה בדיוק מה שיש לי להציע הפעם.

בשנת 2003 דיוויד לאמב הקים את הפרויקט Brown Bird, פרויקט שבכל שנותיו התרכז בבסיסו בפולק אך תמיד שלח את שורשיו למספר כיוונים – אמריקנה, מוזיקה צוענית, אלט-קאנטרי, בלוגראס ועוד. בהתחלה היה זה הפרויקט האישי של לאמב, אבל לאחר זמן קצר הצטרפו עוד מספר חברים שרובם גם עזבו בהמשך.

ב- 2008 לאמב הכיר לראשונה את MorganEve Swain. זו הצטרפה ללהקה והשניים הפכו לזוג גם בחייהם הפרטיים. ב- 2010 ההרכב הפך לזוג ונשאר כך עד ליומו האחרון, רק לאמב ו- MorganEve .

הופעות לונדוניות: My Morning Jacket ב- Shepherd's Bush

My Morning Jacket at Shepard's Bush

כפי שהזכרתי כבר בפוסט על פסטיבל End of the Road 2015, מיי מורנינג ג'אקט היו בטופ של ההופעות שאני חולם לראות כבר שנים רבות. זמן מה לאחר שקנינו כרטיסים לפסטיבל נחשפו התאריכים של הטור האירופאי שלהם. תאריך אחד קרץ לנו מאוד, הופעה בלונדון יום אחד לאחר הפסטיבל. כבר הפרט הזה היה מספיק לגרום לנו לדחות את הטיסה ביום ולהישאר בעיר, ואז נודע לנו שחברנו הטוב והיקר תומר (בעל הבלוג הותיק והמעולה הרמוניה דרומית) מתכוון לעשות גיחה לאירופה כדי לתפוס שלושה מבין התאריכים של הטור כשלונדון היא אחת מהם. אז גם הופעה מלאה של My Morning Jacket וגם לבלות עם חבר יקר שלא ראינו כבר יותר משמונה חודשים – אין בכלל קמצוץ של התלבטות!

בחזרה לפסטיבל End of the Road – מהדורת 2015

End of the Road 2015

לאחר שנה הפסקה מהמנהג שלנו של פסטיבל חו"ל גדול פעם בשנה (עוד לא החלטתי איך החוקים עובדים כשגרים בחו"ל…), חזרנו השנה למנהגנו הנושן וגם לפסטיבל End of the Road המוכר והאהוב עוד מהפעם הקודמת שהיינו בו (עליו כבר כתבתי בפירוט בעבר), שנמצא בדרום אנגליה וחגג השנה עשור לפעילותו.

לא תכננו לחזור שוב ל- EotR, אבל הליינאפ השנה היה כל כך מוצלח (אולי הכי מוצלח מבין כל הפסטיבלים האירופאיים) כך שלא יכולנו לוותר, למרות החוסר בגיוון והעלות הכספית הגבוהה יחסית. הפעם הקודמת השאירה עלינו רושים עז כל כך וחוויות מצוינות שזה הרגיש רק מתבקש.

End of the Road 2015

הפסטיבל עצמו נשאר כשהיה, כך שכל מה שכתבתי בפוסט ההוא תופס גם הפעם: פסטיבל פסטורלי ביותר, מאוד נעים לכל הגילאים (ובמיוחד למשפחות, בדרך שלא מעיקה על סוגי הקהל האחרים), מיקום מהמם והשקעה שבכלל לא תאמן. אפשר לשוטט ביער במשך שעות ולהנות מכל מיני פינות חבויות בהם אמנים הקימו מייצגים קטנים כגדולים ותמיד יצירתיים ומלאי דמיון. קולנוע שמתפקד רוב שעות היום, במת סטנדאפ מעולה שפועלת כל יום מאחת בצהריים עד חמש אחה"צ ואידיאלית להעביר תחת העצים ובישיבה את החלק של היום בו במות המוזיקה נשלטות על ידי להקות קטנות ופחות מוכרות. הרבה דוכני אוכל מגוונים ומצויינים. הופעות סודיות. ועוד ועוד ועוד.