בתזמון מעולה, The Brian Jonestown Massacre הוציאו את אלבומם החדש Revelation זמן קצר לפני ההופעות שלהם בישראל ובברלין. מן הסתם, הם יוצאים לטור הזה כדי לקדם את האלבום, אבל אילו רק פרטים שהורסים לי את הפתיחה. היו לי בדיוק שבועיים לחרוש על האלבום החדש לקראת ההופעה בברלין שהייתה בראשון שעבר (8/6). ובשבילי זה תמיד כיף להיתקל בחומר חדש של הלהקה אותו לא שמעתי עדיין. בגלל שאני משוחד מדי בכל הנוגע ללהקה (כל עוד מדובר בהקלטות), ניסיתי להיות ביקורתי יותר, וזה מה שיצא:

האלבום החדש אמנם נחמד למדי, אבל מי שיש לו היכרות עמוקה עם הלהקה ירגיש מחזור ושזה עוד מאותו דבר. הבריאן ג'ונסטאונז עדיין עושים את הרוק הפסיכדלי אפוף העשן הסגול שלהם, מוזיקה דחוסה מרובת כלים ושופעת באלמנטים של מוזיקה הודית. יש הפעם כמה וכמה שירים שדווקא מקבלים טוויסטים מעניינים שתואמים את הכיוון עמו התנסו באלבומם הקודם, כאלו שנותנים לשירים האלו הרגשה שהם הכל מלבד "שחוקים". אבל אלו רק חלק מהשירים באלבום. השאר, על אף היותם נעימים להאזנה, לא מותירים משקעים ומרגישים צפויים.

האלבום הקודם של הלהקה Aufheben היה מעניין ומוצלח יותר. כך שהכל בסדר, אין מה לדאוג, אנטון ניוקאמב (המוח של הלהקה) עדיין לא איבד את זה, הוא עדיין יודע ליצור מוזיקה טובה ומעניינת. כפי שמעריצי הלהקה כבר רגילים, לפעמים יוצאים לו אלבומים פחות מעניינים (בלשון המעטה). ואם כבר דנים באלבום בפרספקטיבה רחבה, אז האלבום החדש הוא באמת בסדר גמור, ולא קרוב להיחשב לאכזבה.

לדעתי האלבום די נידון לשיכחה. ולמרות זאת יש פה כמה שירים משובחים, כאמור. אני אוהב את נגיעות האלקטרוניקה שניוקאמב הוסיף, הייתי רק מקווה שהוא ייקח את האלמנטים החדשים האלו למקומות קצת מעניינים ויצירתיים יותר. אני יודע שהוא עדיין יכול, כי רק לפני שנתיים הוא הוכיח זאת ובחדש ברור שזה רק עניין של פוטנציאל שלא מוצא עד תומו.

Vad Hände Med Dem

Vad Hände Med Dem? 

Food for Clouds

Food for Clouds

Memorymix

Memorymix

What You Isn't

What You Isn't

לפני כמה חודשים כשגיליתי לגבי ההופעה של הבריאן ג'ונסטאון מאסאקר בברלין ידעתי שאני חייב להיות שם מאחר ואהיה כבר בעיר. וזה למרות שכבר ראיתי את הלהקה כשהגיעה לבארבי. הסיבה שהייתי חייב לעצמי את ההופעה הזו היא לא בגלל שבארץ היה כל כך טוב, אלא בדיוק ההפך – הסאונד בבארבי היה כל כך זוועתי וטראומתי שלא הצלחתי ליהנות. אז עוד לא היו לי אטמי האוזניים הנהדרים שלי ויצאתי מההופעה עם אוזניים דואבות וצלצול שלא עזב אותי גם אחרי יום שלם. כבר בסוף ההופעה ההיא אמרתי לעצמי שאני חייב לראות אותם במקום ראוי יותר. בנוסף, להבטחה הזו שלי לעצמי, הופעה של הבריאן ג'ונסטאונז בברלין זה יותר מעניין של מה בכך – בשנים האחרונות אנטון ניוקאמב הוא תושב העיר וכפי שאני הבנתי את זה, הופעה של להקתו בברלין זה בעצם הופעה בנמל הבית. חייב להיות בהופעה כזו איזה ערך מוסף.

לפני שאני עובר לדבר על ההופעה עצמה, חשוב לי לציין גם כמה דברים על ההופעה ההיא מלפני שנתיים. היא הייתה מבאסת, נקודה. אבל מעבר לערב עצמו, עצם הבאת הלהקה ע"י נרנג'ה היה בעצם פתיחת הדלתות שלי לעולמם של הבריאן ג'ונסטאון מאסאקר. לפני כן שמעתי עליהם טיפה, לא יותר. מרגע שהודיעו על ההופעה התחלתי לעבור על הדיסקוגרפיה השופעת והעמוסה של החבר'ה הללו – זו הייתה מלאכה ארוכה שלא חדלה לענג לרגע אחד. התמכרתי לאלבומים, ועם כל אלבום בו התאהבתי, התרגשתי יותר שיש לי עוד לא מעט אלבומים לשמוע. כמובן שבשלב מסויים התהליך התקרב לסיום, אבל כל עוד זה נמשך זו הייתה תקופה נהדרת וציפייה מלאת התרגשות להופעה. לולא ההופעה ההיא, אני בטוח שלא הייתי צורך בדחיפות כזו חלק כה ניכר מהיצירה שלהם. (עכשיו אני בנקודה בה שני האלבומים היחידיים שלא שמעתי הם My Bloody Underground ו- Who Killed Sgt. Pepper, ומשום שהם השניים הכי מושמצים של הלהקה, אני מתעכב מלשמוע אותם וממש לא מתרגש לקראתם).

לשמחתי הרבה ההופעה הייתה שעה וחמישים גדושות ביותר. 8 מוזיקאים על במה אחת, פאקינג 5 גיטרות! (כולל באס). אנטון ניוקאמב מסתופף בצד הכי שמאלי של הבמה כהרגלו, ושותפיו הותיקים ביותר – מאט הוליווד על גיטרה וג'ואל ג'יאון האגדי על הטמבורינים המתחלפים ממוקמים במרכז ואחראים להרבה מהשואו על הבמה. ההתחלה הייתה מאוד נוקשה ולא שמעו כל כך טוב את הווקאלז ואת כל התפקידים המבוצעים. ישר נהייתי מתוח וחששתי מעוד כישלון, אבל מהר למדי הסאונד נהייה מפוקס יותר ויותר עד שממש התענגתי עליו ועל האפשרות לשמוע את הבריאן ג'ונסטאון מאסאקר בלייב כמו שצריך. אחרי עוד כמה שירים בודדים שלא ריגשו הגיע ביצוע אינטנסיבי וסמיך ל- There's a War Going On של בובי ג'יימסון. בהופעה בישראל זה היה הרגע הכי טוב של ההופעה (ואז שר אותו ג'ואל ג'יאון!) וגם הפעם הוא היה נהדר והיווה את ההתחלה האמיתית של ההופעה עבורי.

מהרגע הזה והלאה צצו להם שירים טובים בביצועים מעולים בתכיפות רבה מאוד עד שיא ההופעה עבורי כשעלה לבמה איש זאב שהצטרף ללהקה לשיר Vad Hände Med Dem שפותח את האלבום החדש Revelation. בהופעה לא היה לי מושג מי זה, רק רותקתי למראה של הבחור השחום, עם ארובות עיניים תחתונות בולטות להחריד ושיער לחיים ארוך ועבות. אבל הקול שלו היה כל כך מקסים והוסיף נופך אדיר לביצוע. זה שיר נהדר ועל הבמה הוא רק נהיה נהדר פי כמה, עם תפקידי התופים המהירים ועבודת הקלידים הסוחפת. כשחזרתי הביתה ניסיתי את מזלי לבדוק מי היה איש הזאב המדובר. בקלות רבה מצאתי את שמו, מאחר והוא גם שר את השיר באלבום. שמו Joakim Åhlund, מוזיקאי ומפיק שוודי, שלמעשה שר בשוודית את השיר. התמונות שמצאתי ברשת ממש מאכזבות מאחר והוא נראה בהן נורמלי לגמרי. אני לוקח בחשבון שייתכן ומסיבה כלשהי זו הייתה עבודת איפור מוצלחת מאוד, אבל אני באמת מקווה שלא.

אחרי עוד לא מעט הפצצות בימתיות, עוד כמה מהלהיטים הרגילים וסה"כ שעה ו-45 דקות של מוזיקה הלהקה ירדה. חשבתי לעצמי שאם הם יבצעו בהדרן עוד 3-5 שירים ויסיימו קצת אחרי שעתיים של הופעה ובתקווה גם יבצעו כמה שירים שמאוד חסרו לי – זה יהיה עצום! אבל אז הם חזרו, נגנו עוד להיט אחד בזריזות מחופפת והלכו. התקווה שמא מההופעה הם (חלקם לפחות) הולכים ממש לבית שלהם יגרמו להם לפנק קצת יותר מבד"כ נמוגה לכדי אכזבה קטנה. תהיתי איזו סיבה הייתה להם לחפף ככה בהדרן (מבחינתי ההופעה יכלה להסתיים ללא הדרן, אני לגמרי בסדר אם זה, אבל אם יש אחד אז לפחות שיבוצע עם חשק). וכשיצאתי מהמועדון לפתע נגלה בפני תור ארוך ארוך של אנשים שמחכים להיכנס. מאחר וההופעה התחילה כרגיל בתשע בערב (ללא מופע חימום הפעם, למרבה הפליאה שלי) ונגמר סמוך לאחת-עשרה הבנתי שממש אחרי סיום ההופעה יהיה שם אירוע אחר ואני די בטוח שבעלי המועדון זירזו בלהקה לסיים ומנעו מהם לתת הדרן מלא יותר. עדיין חבל, אבל בהחלט הרגשתי הקלה לגלות שהחיפוף הקל הוא לא באשמתם. וחבל שזה יעיב על הופעה בהחלט מספקת עם לא מעט שיאים מרוממי רוח.

כמה נקודות נוספות:

– מבחינתי הכי נהניתי מהשירים שבוצעו מהאלבום החדש. היו מעט מאלה, אבל כנראה משהו ברעננות שלהם נפכה אנרגיה רבה בביצועים.

– חבל לי מאוד ההתמקדות הרבה בלהיטים. בתור להקת קאלט עם רקורד של 20 שנה, 12 אלבומים וכ- 200 שירים מקוריים קיוויתי שיהיה גיוון רב יותר בבחירת השירים לעומת ההופעה מלפני שנתיים. מלבד שירים חדשים לא היה שינוי רציני בסטליסט וכמה שירים באמת גדולים נשארו זנוחים. אין בעיה לבצע כמה להיטים זה בסדר גמור ובטוח יספק את הקהל הרנדומלי, אבל חצי הופעה של להיטים נשמע לי די משעמם בשביל הלהקה.

– קיבלתי הרושם מראיונות מהתקופה האחרונה שניוקאמב עבר מהפך חיובי בשנים האחרונות, הוא כבר לא חמום המוח ההוא בימי השיא של הלהקה, כיום הוא הרבה יותר שלו ונמנע מעצבים, גם על הבמה. קיוויתי טיפה לקבל ניוקאמב קצת יותר קומיוניקטיבי בהופעה, אבל הוא נשאר אותו מתבודד חמוץ הפנים שמתרכז הרבה יותר בכל תו שמנוגן על הבמה מאשר בקהל. אבל בסוף ההופעה הוא כן פתאום הוציא מצלמה וצילם את הקהל בהתלהבות ונופף. זה היה נחמד.