שמעתי הרבה מאוד אלבומים בינואר, ולא מעט מהם אפילו שווים כתיבה, אבל עם קצב פרסום הפוסטים פה (תקופה קצת מעיקה וכו') אני לא רואה איך אצליח לממש את הצורך שלי להקדיש פוסט לכל אלבום כזה. אז במקום זאת, למה שלא אייסד פינה בה אני סתם מסכם באופן חודשי או אפילו דו-חודשי כמה מהדברים המעניינים ששמעתי? כפי שכתבתי פה בעבר, אני מנסה לעשות מעבר ולכתוב ביותר קלות ראש ולהשקיע יותר בכמות ופחות בטקסטים. אלבומים מהשנה הנוכחית לא יהיו פה, אלו ימתינו לפוסט משלהם. כן יהיו – 2014 ואחורה, אפילו עד שחר ההיסטוריה אם צריך.

(אגב, לייק לעמוד הפייסבוק כבר עשיתם? אז כדאי, כי גם שם הולכים דברים – בעיקר חדשות על אלבומים עתידיים שכדאי להתרגש עבורם, ולא מזמן גם ערכתי שבוע Panda Bear לכבוד אלבומו החדש. כך שיש גם שם תוכן מעניין).

אז ינואר בואכה פברואר, מה שמעתי?

Dungen – Ta Det Lunget (2004)

להקת רוק-פסיכדלי מבריקה משוודיה שגם שרה בשוודית (!). לא מעט אלמנטים ג'אזיים ופרוגרסיבבים מפתיעים. אני עדיין בשלב הטחינה עם האלבום הזה, אבל זה עושה רושם של אלבום כביר ומהגדולים בתחומו מהעשור שעבר.
לפני שהאזנתי לאלבום הזה היכרתי את הלהקה אך ורק בשם, וגם זה בקושי. לא מזמן תפסתי ביוטיוב ראיון קצרצר עם קווין פרקר מ- Tame Impala בו הוא מדבר על ההשפעות המוזיקליות שלו ומדגיש מאוד את ההשפעה הגדולה של הלהקה המדוברת על הצליל של Tame Impala. מאחר ויש לי חסך עצום בכל הנוגע לחומר טיים אימפלאי חדש, אצתי בזריזות לשמוע במה מדובר. ואני יכול להגיד בוודאות – אני על סף פיתוח אובססיה מוזיקלית טריה. Dungen הוציאה 6 אלבומים מאז שהוקמה ב- 98, האחרון שבהם יצא ב- 2010. מקווה שיחזרו בעתיד הקרוב באיזה קאמבק.

Dungen – Ta Det Lunget
Ta Det Lugnt

Dungen – Gjort Bort Sig
Gjort Bort Sig

————————

Nazz – Nazz Nazz (1969)

הצהרה שאמורה להיות מובנת מאליה לכל בן אנוש: Todd Rundgern הוא גאון! המוזיקאי-מפיק אחראי לכמה וכמה יצירות מופת מוזיקליות שיצאו בעיקר בסיקסטיז ובסבנטיז' תחת שמו שלו וכן תחת שמות הלהקות שהנהיג או של אמנים אחרים שהפיק. לא מכירים? אז תשמעו בדחיפות חסרת תקדים את אלבום הכפול מ- 72', Something/Anything? מופת של פאואר-פופ ופסיכדליה עם הפקה גדולה-גדולה ומושלמת.
אך לפני שיצא לסולו הוא הוא היה המוח של להקת הפופ הפסיכדלי Nazz. הם הוציאו בסך הכל 3 אלבומים בין השנים 67'-70', כשרק בשני הראשונים רנדג'רן לקח חלק (ומסתבר שעל השלישי לא מדברים לעולם…!). את אלבום הבכורה שמעתי כבר לפני כשנה, ולא זכור לי שהשאיר עליי חותם גדול. בשבועות האחרונים חרשתי הרבה על אלבומם השני הנ"ל ודי התמכרתי אליו. פופ פסיכדלי ואיכותי כמו שצריך. מתוק למדי, יפה מאוד, הרבה שירים כובשים ורצועת סיום ארוכה, מורכבת ומרתקת.

Nazz – Forget All About it
Forget All About It

Nazz – A Beautiful Song
A Beautiful Song

————————

Mount Kimbie – Cold Spring Fault Less Youth (2013)

האמת, הופתעתי מכמה שהאלבום הזה לכד אותי. בתחילה הייתי מאוד סקפטי ושמעתי אותו יותר כדי לסמן וי על האלבום שחיכה לי כבר הרבה זמן, אבל באיזשהו שלב הסקפטיות הפכה לחדווה עצומה. סאונד אנגלי משופשף, עכשווי ולונדוני. קוראים לזה בשמות מעוררי גיחוך (לכן הסקפטיות) כמו Post-Dubstep, UK Bass ו- Future-Garage. עוד לפני כן היה ברור לי שיש מוזיקה מעניינת בשוליים של הדאבסטפ ושמעתי כבר כמה ריליסים של הכוכב האמיתי של הז'אנר- Burial, אבל האמת היא שאף פעם לא הצלחתי לחבב את המוזיקה הזו. עד האלבום הנ"ל. הביטים באלבום הזה שיגעו לי את המוח, והאלקטרוניקה נשמעה לי נועזת ומקורית בערך באותה מידה שהיא כובשת את האוזן. שזה מאוד.

Mount Kimbie – Blood and Borm
Blood And Form

Mount Kimbie – So Many Times, So Many Ways
So Many Times, So Many Ways

 ————————

Nicholas Allbrook – Ganough, Wallis & Fatuna (2014)

ניקולס אלברוק הוא הבסיסט לשעבר של Tame Impala שזמן רב בכלל הייתי בטוח שהוא בחורה (וזה בסדר גמור, פשוט הייתי מופתע כשגיליתי), וכיום בעיקר מהווה את אחת הצלעות היצירתיות שמובילות את Pond, האחות הפחות מוכרת של טיים אימפלה, אבל זה חייב להיאמר – אמנם אין להם את הראש של קווין פרקר, אבל הם אדירים (כמעט) לא פחות. לפונד יש כבר אלבום חדש בחוץ (שמקבל הילולים בביקורות) שרק מחכה שאתן לו כבר האזנה.
למרות שאלברוק נמצא בחוד החנית של גל הפסיכדליה האוסטרלית, שמציף וכובש בסערה את עולם המוזיקה האלטרנטיבית, אלבום הסולו הראשון שלו שיצא בסוף השנה שעברה עבר בשקט מפתיע וממש לא מוצדק. אז גם פה, מאוד פסיכדלי בתוספת של מניפולציות סאונד, קצת אלקטרוני. לא מופתי כמו שני האלבומים הנ"ל, אבל אני מאוד נהנה ממנו.

Nicholas Allbrook – Randolph Stevens
Randolph Stevens

Nicholas Allbrook – Riplui
Riplui

————————

Camera – Remember I Was Carbon-Dioxide (2014)

להקת קראוט-רוק ברלינאית צעירה שזהו אלבומה השני. ומה אומר, הם גדלו עם החומרים וההשפעות הנכונים ועושים קראוט-רוק למהדרין שכמוהו לא שמעתי הרבה זמן מלהקה עכשווית. ספייסי-פסיכדלי-אספקמנטלי ואינסטרומנטלי ברובו המכריע. אני אוהב את זה שהאורך הממוצע של הרצועות פה הוא כ- 5 דקות, כמו שאני מעדיף לקבל את הקראוט-רוק שלי (לרוב, יש לא מעט יוצאים מהכלל). אלבום שב-זמנית עושה חשק לחזור לאלבומים של Harmonia וגם להמשיך לעוף עם הצלילים העכשויים האלו עוד ועוד.

Camera – From the Outside
From the Outside

Camera – 4PM
4PM

————————

בחודש האחרון ביצעתי גם אסיף נאה למדי מהיבול של סיכומי 2014.
(מומלץ לקפוץ ללינקים המובילים לסיכומים עצמם ולקרוא איך מתרצים אלו שבחרו באלבומים לרשימות אלבומי השנה שלהם, מה גם שלרוב יש יותר דגימות מהמוזיקה).

Ryan Adams – Ryan Adams (2014)

פעם ראשונה שאני שומע אלבום כלשהו של ריאן אדמס. בערך מאז שיצא האלבום הוא ישב לי על המחשב, אבל לא הרגשתי שום צורך לעוט עליו. בעקבות הסיכום המושקע של תומר בהרמוניה דרומית והדגימות שהופיעו שם הרגשתי שזה אלבום ששווה לי לבדוק, ו-וואו, כמה שהלב שלי זינק מהשירים של אדמס. יש באלבום הזה הרבה עוצמה שמגיעה מהקרביים, והקול של אדמס בכלל ממיס אותי. רוקנרול עוצמתי ורגיש עם הרבה אמריקנה. יש עכשיו דיסקוגרפיה ארוכה שאני צריך להשלים, ואני לא יכול לחכות להתחיל במלאכה.

Ryan Adams – Stay With Me
Stay With Me

————————

Rival Sons – Great Western Valkyrie (2014)

עוד אלבום שקפץ עליי מסיכום השנה בהרמוניה דרומית הוא האלבום שהגיע למקום השני ברשימה (לינק נמצא ממש פיסקה אחת למעלה). ובגלל שתומר והסיכום השנתי שלו ידועים כמצבור אוצרות עשיר וייחודי, לא היה מצב שהייתי מוותר על האזנה לאלבום שלא שמעתי עליו קודם ובכל זאת הגיע למקום כה גבוה. ותומר ממש לא טועה. אלבום מצויין המתפקע באנרגיות מסחררות. הרבה בלוז-רוק עם סול וחשמל. חווית האזנה מהנה ביותר שמפעילה את כל הגוף.

Rival Sons – Good Things
Good Things

————————

The Twilight Sad – Nobody Wants To Be Here & Nobody Wants To Leave (2014)

האלבום הזה הגיע אליי מסיכום השנה של חן בבלוג himandshe. סיכום שבבחינה ראשונית בחירות האלבומים שבו לא ממש דיברו אליי, אבל סקרן אותי מאוד המיקום הממש גבוה (#2) שקיבל האלבום של הטוויילייט סאד, אלבום שלא שמעתי עליו כלום במהלך השנה (יש לציין שבעקבות הסיכום גם ניאותתי לשמוע סוף סוף את Perfume Genius, שאלבומו היה מעניין מאוד בהאזנות ראשונות אבל נמאס עליי מאוד מהר, במפתיע).
את אלבום הבכורה של הטויילייט סאד שמעתי כבר כשיצא וזכור לי שלא נסחפתי איתו יותר מדי. האלבום החדש לעומת זאת סחף אותי בצורה טוטאלית. יש פה פוסט-פאנק שוגייזי משובח עם שירה מאוד כנה ושבירה והפקה עשירה וסמיכה.

The Twilight Sad – There's a Girl in the Corner
There's a Girl in the Corner

————————

Protomartyr – Under Color Of Official Right (2014)

את האלבום הזה דליתי מהמבחר הגדול שאורי הביא בסיכום השנה בבלוג שלו. אלבום פוסט-פאנק גולמי ורזה עם שירים רבים שמתנחלים באוזן. למרות העטיפה המאיימת, המוזיקה עצמה לוקחת כיוון שונה לגמרי, ופחות אגרסיבי. וזה עובד להם ממש טוב.

Protomartyr – Violent
Violent

————————

 Colourmusic  – May You Marry Rich (2014)

אלבום אלמוני זה נבחר לאחד משלושת הגדולים בסיכום השנה של נמרוד בטאפאס וטאפאס. לרוב אני המום כשנבחרים למקומות כה גבוהים אלבומים שלא שמעתי עליהם בכלל. ומי שיודע להפתיע אותי פעם אחר פעם הוא נמרוד כשכל השלישיה הזו שלו לא הייתה מוכרת לי כלל.
האלבום הזה (וגם אלבום השנה שלו) לא הצליח להפיל אותי מהרגליים, אבל זה כן אלבום מאוד מעניין עם צליל דחוס המתפקע מרעיונות מוזיקליים. פסיכדליה מאוד צבעונית אך גם מאוד אפלולית ומסתורית. האלבום הוא ללא ספק חוויית האזנה מוצלחת, אבל לא הרגשתי שאני מצליח לקחת ממנו משהו לאחר מכן. ועדיין, שווה להקשיב.

Colourmusic – Dreamgirl '82
Dreamgirl '82

————————