מאגילסטאדיר לקחנו אוטובוס דרומה כשיעדנו הוא הפארק הלאומי סקאפטפל (Skaftafell). בדרך עשינו כמה עצירות כשהיחידה ששווה התייחסות היא לגונת הקרחונים Jökulsárlón שנמצאת על כביש הטבעת מזרחית לסקאפטפל. לומר על מקום כזה שהוא שווה התייחסות זה אנדרסטייטמנט היסטרי. יותר נכון לומר שאם בטעות או בכוונה דילגתם על המקום הזה, אז יצא שפספסתם את אחד המקומות המרהיבים ביותר בכל איסלנד. מה גם שהוא ממש פשוט להגעה ובלתי ניתן לפספוס, לא מצריך עצירה ארוכה מדי ולא עולה כסף. באוטובוס שנסענו בו (ואני בטוח שזה ככה בכל חברות האוטובוסים) העצירה במקום היא חלק בלתי נפרד מהנסיעה. מגיעים ללגונה וישר יש עצירה של שעה פלוס בלי לשאול שאלות.
אפילו לא צריך לבזבז יותר מדי זמן בתיאור המקום. לגונת קרחונים, זה פשוט מה שזה. אבל אני בלוג אז הנה כמה מילים: זו לגונה גדולה שמצטברת מהקרחונים העצומים שנמצאים מצפון וזורמים משם הישר אל הים שנמצא מהצד השני של הכביש. הלגונה מלאה בקרחונים מופלאים בגדלים שונים שצפים להם במים כשקרחונים הקטנים יותר עושים את דרכם באיטיות אל מתחת לגשר של כביש הטבעת ואל הים הגדול. הקרחונים בגוונים שונים שבין הסקאלה של לבן וכחול וזה לא ייאמן כמה שזה יפה. יש אפשרות לקחת שייט בסירות קטנות בין הקרחונים. במקום כזה פופולרי יש שירות בתשלום לכל אופציה אפשרית, אבל מה שהרוב עושים זה פשוט להסתובב על שפת הלגונה ובגושי הקרח היפים. אנחנו אפילו ראינו כלבי ים ששחו בין הקרחונים. כדאי מאוד ללכת לאורך שפת הלגונה אל הצד השני של הכביש אל שפת הים ולשחק בחלקיקי קרחונים שנסחפו אל החוף ולצפות בקרחונים הגדולים יותר עושים את דרכם האיטית על גבי הגלים ואל האופק.
סקאפטפל הוא פארק מאוד פופולרי עם כמות האנשים הכי גדולה כנראה שראינו מחוץ לשתי הערים הגדולות של איסלנד. האטרקציה הראשונה שאסור לפספס היא התצפית הנמוכה על הקרחון שבצדו המזרחי של הפארק. מלבד זה יש מגוון גדול של מסלולי הליכה בכל איזור הפארק. כדאי לקנות מפה בגרוש בנקודת המידע ובכלל שאול במקום לגבי אופציות הטיול. אנחנו לא רצינו להתעכב שם יותר מדי אז עשינו רק שני מסלולים, אחד ביום ההגעה והשני למחרת ביום העזיבה. המסלולים שעשינו עולים אל ההר שמתנשא מעל אתר הקמפינג. הראשון והפופולרי מביניהם עובר בין כל המפלים שההר שופע בהם, ואילו השני ממש מתפס למעלה עד שמקבלים תצפית מצוינת על לשון הקרח הענקית שממזרח להר ומתפשטת הרחק צפונה. רק מהתצפית הזו קולטים שיש עוד מספר קרחונים באיזור (או שאלו בעצם קצוות שונים של אותו קרחון) שמקיפים את ההרים שעומדים בדרכם ויוצרים מחזה איסלנדי נהדר. המסלול הזה המשיך עוד הרבה צפונה באופן די מישורי, אבל לאחר כשעתיים של עליה (ממש לא קשה) החלטנו שכדאי שנעשה כבר את דרכנו חזרה לקמפינג לקפל את הציוד ולתפוס את האוטובוס הבא.
הקמפינג אגב עצום לגמרי ומלא בקבוצות גדולות. למרות שהמקום יכול להיות הומה למדי, אין בעיה למצוא פינה שקטה למקם בה את האוהל.
מהפארק לקחנו אוטובוס אל פנים האי שנקרא ה- Highlands. כל האיזור בפנימי של איסלנד הוא רמה נטולת צמחייה כמעט לגמרי אך שופעת בשדות וולקניים. הנסיעה היא די קשה, אין כבישים, רק שבילי עפר מפותלים שאותם חוצים נחלים רבים. השינוי בנוף דרמטי במיוחד. יש מעבר חד למדי מהנוף הירוק והפנטסטי של שולי האי אל הנוף הקשוח אך המיוחד לא פחות של גווני השחור ששולט ברמה הפנימית של האי.
למרות שזה לא נשמע אפשרי, מזג האוויר אפילו יותר הפכפך במרכזה של איסלנד. כשהגענו לקמפינג שלנו שהוא נקודת היציאה לטרק אותו נתחיל למחרת, קידם את פנינו מבול קשה עם רוחות בלתי אפשריות. היה קשה לנחש כמה זמן הגשם עוד יימשך, השמיים היו מכוסים במעטה אפור כהה ובלתי חדיר של עננים, הייתה ההרגשה שככה יימשך מזג האוויר לפחות עוד שבוע. הקמפינג לא מקדם פנים במיוחד, הקרקע קשה, מלאה באבנים ואין מקום אידיאלי להקים בו את האוהל. כמעט באותו רגע שסיימנו להרים את האוהל ולהכניס את הציוד שלנו הגשם נחלש והייתה תנועת עננים שלפתע פתחה את מבצר העננות לנדל"ן עשיר של שמיים כחולים. רבע שעה לאחר מכן כבר לא הייתה כמעט טיפת ענן בכל השמיים הצחים והנהדרים האלו. בעודנו זורחים מרוב שמחה, החלטנו לנצל מהר את מזג האוויר המצויין ולשוטט בכל האיזור המיוחד הזה שמלא בפעילות גאוטרמית שצובעת את ההרים בשלל צבעים מרהיב. לא עברה אפילו שעה קלה וכבר הגשם חזר ואיתו מסך העננים האפור והמוכר. ככה זה נמשך בערך עד שהחשיך וכבר הפסקנו לשים לב לצבע השמיים. מלבד מסלולי הליכה קצרים וייחודיים יש בקרבת הקמפינג גם מעיינות חמים טבעיים שתמיד מלאים באנשים ויש גם אוטובוס ישן שמתפקד כקנטינה/בית קפה. לא משהו מושקע במיוחד, אבל זה לפחות מקום מסתור אחד מהגשם שמגיש גם שוקו חם. כך ש… בילינו שם קצת.
למחרת התעוררנו למזג אוויר אידיאלי ושמש בוהקת, ובעודנו סופרים את הדקות עד שכל מזג האוויר הכיפי הזה יתהפך עלינו, התקפלנו והתחלנו את הטרק בעל השם הבלתי אפשרי לאוגאווגורין (Laugavegurinn). בגלל השם הקשה שמענו פעמים רבות מטיילים שקוראים לו פשוט "הטרק המפורסם" וכך גם אנחנו עברנו להתייחס אליו. הטרק מתחיל בלאנדמנלאוגר (Landmannalaugar – הקמפינג בו ישנו) ומסתיים בעיקרון בת'ורסמורק (Þórsmörk), שם יש אופציה פופולרית מאוד להתחבר לטרק נוסף של כיומיים שמסתיים בכפר סקוגאר (Skógar) שעל כביש הטבעת. סך הכל זהו טרק של כשישה ימים (כולל התוספת) שניתן בקלות לעשות בחמישה ימים.
להפתעתנו מזג אוויר האופטמילי נמשך רוב היום הראשון והמרשים ביותר. ההליכה הייתה ברובה קלילה באופן מפתיע. לאחר מכן הסתבר לנו שרוב ההליכה בטרק הזה היא מישורית למדי, דבר שמאפשר לנו להמליץ עליו גם לאנשים שמטילים ספק ביכולת שלהם לעשות טרק של שלושה-ארבעה ימים. בתחילת היום עברנו שוב באיזור של הקמפינג שהלכנו בו ביום הקודם, וגם הפעם המראות המהממים של הגבעות הצחיחות והצבעוניות הרשימו אותנו והשתלבותם במרחב המלא בפעילות גאוטרמית עם עשרות בורות פולטי קיטור יצרו רושם סוריאליסטי לגמרי, רושם שחזר על עצמו לאורך כל היום ועוד פעמים רבות במהלך הימים הבאים.
בגלל ההליכה המישורית, הקצב שלנו היה הרבה יותר מהיר משציפינו. התכנון שלנו היה ללכת 12 קילומטרים ולעשות את הלילה באתר הקמפינג הראשון בטרק. רק שסיימנו את הקטע הזה עוד לפני 12 בצהריים לאחר כשלוש שעות הליכה. כך ששינינו את התכנון שלנו באותו רגע וקיצרנו את הטרק ביום אחד בכך שנמשיך כבר באותו יום לקמפינג של היום השני.
הנוף של הגבעות הצבעוניות והבורות המעשנים התחלף במהרה בנוף מדברי שאח"כ השתנה לנוף של פסגות מושלגות (שם יש אנדרטה לזכר מטייל ישראלי שנהרג במקום ב- 2004) ואז זה הפך לנוף של רשת ערוצים פנטסטית שחצבו דרכן בכל הגבעות שבאיזור. לקראת סוף ההליכה לאותו יום המראה שסביבנו השתנה לנוף בראשיתי לא ייאמן של קרקע כהה והמוני גבועות ירוקות. הנוף הזה נפתח אלינו בדיוק כשהגענו לצוק ממנו הייתה ירידה תלולה אל כיוון הקמפינג השני. עמדנו באותו מקום עוד דקות ארוכות כדי לספוג את הנוף הייחודי הזה. את הלילה הראשון עשינו בקמפינג שנמצא לחופו של אגם גדול. הקרקע שוב הייתה כולה אבנים והקמת האוהל הייתה מאתגרת למדי.
מזג האוויר של היום הראשון כבר לא חזר לומר שלום למחרת ונשארנו רק עם עננות כבדה ביום השני שלנו (השלישי לפי הלו"ז המקובל). היום התחיל בחציית מעבר מים רחב למדי אך לא בעייתי. לאחר עוד כחצי שעה של הליכה הגענו למעבר המים השני והאחרון לאותו יום. לעומת המעבר הראשון, זה היה מעבר בעייתי ביותר. הזרם היה חזק והמים קרים ועמוקים למדי (כמטר עומק, אולי קצת יותר). המעבר הזה מאתגר ביותר ודורש הליכה איטית כדי לשמור על היציבות בזרם, רק שהמים הקרים גורמים לרצות לסיים את החצייה במהרה. כדי להוסיף על הקושי והמועקה מהמטלה, ממש כשהגענו למעבר המים התחיל לרדת עלינו גשם חזק וטורדני. זו הייתה ללא ספק הנקודה הכי קשה במשך כל הטרק. לאחר שצלחנו משימה הזו וניסינו לייבש את הרגליים ללא הצלחה רבה בשל הגשם הנחמד, חזרנו להליכה המישורית כשבדיוק אז הגשם פסק ולא חזר יותר באותו יום, דבר שגרם לנו לחשוד כי כל העסק הזה היה מתוכנן מראש בידי ישות אמורפית ונקמנית. רק שהיינו אובדי עצות לגבי סיבת הנקמה…
שאר ההליכה המשיכה לצד הגבעות הירוקות המתנשאות מעל הקרקע השחורה כשעננים נמוכים מכסים את כל הפסגות הנמוכות שלהן. החשש כי הנוף הבראשיתי הזה יעשה רוורס ויחזור אל התוהו ובוהו שלפני החושך והאור הרגיש סביר למדי. הקמפינג לאותו יום התחבא בעמק יפה שנמצא ממש בנקודת השינוי של הנוף עם האדמה השחורה לנוף של גבעות אפורות-חומות.
היום השלישי שלנו (והרביעי לפי הלו"ז המקובל) התחיל בטיפוס ואז הליכה רציפה ברמה מישורית. לאחר בוקר מעונן, השמיים נפתחו עבורנו ושאר היום היה שטוף שמש וחם, דבר שהתאים לנוף המדברי ששלט ברמה. לקראת סוף היום היה עוד מעבר מים של כמה יובלים צמודים שחצייתם הייתה פשוטה וקלילה. לאחר מכן ההליכה המשיכה בצמחייה רבה ולא שגרתית לאיזור, תוואי שטח שהזכיר לי מאוד את הנוף הישראלי שבצפון הארץ. הקמפינג ללילה זה היה בת'ורסמוק שנמצא ממש בשוליים של האיזור רווי הצמחייה, לצד ערוץ עם נחל צר וגדות רחבות ביותר המכוסות אבנים. רוב הזמן בקמפינג רוח חזקה נשבה מהערוץ וקראה תיגר על יציבותם של האוהלים.
בנקודה זו ניתן לסיים את הטרק ולקחת את האוטובוס שמגיע פעם ביום. אנחנו המשכנו עם תוכניתנו המקורית לטרק של היומיים הנוספים שמסתיים במפל Skógafoss שבסקוגאר. מהקמפינג של ת'ורסמורק המשכנו בערוץ, עברנו לצידו השני והתחלנו לטפס על ההרים. בשלב מסוים, לאחר שהגענו לגובה ניכר, רוח מטורפת נשבה אלינו, רוח ממש חזקה שהצליחה להזיז אותנו וממש נדרש מאמץ כדי להתקדם נגדה. מרגע זה הרוח לא פסקה לרגע. כשהגענו קרוב לפס, הגיעו זוג צרפתים מהצד השני שעשו את כל הטרק מהכיוון ההפוך. הם סיפרו לנו שלאחר הפס יש מעבר צר עם תהום משני הצדדים ושהרוח העוצמתית נושבת גם שם, כך שהחצייה ממש מסוכנת. הם הצליחו לעבור את זה רק כי הם עשו את כל מאה המטרים בערך של המעבר על התחת שלהם. הם הפצירו בנו ובקבוצת מטיילים גדולה שהגיעה אחרינו לוותר על החלק הזה של הטרק ולחזור אחורה כי זה פשוט מסוכן מדי. התלבטנו קצת אבל לא היה לנו ספק שיש צדק בהפצרותיהם וכך החלטנו לסיים את הטרק ולחזור אחורה לת'ורסמוק, וכך גם עשתה קבוצת המטיילים.
מאחר וזה רק עניין של מזל והאיזור לא מוצף כל הזמן ברוחות כאלו יכולנו רק להתבאס ולהתמרמר ואז לקחנו את האוטובוס חזרה אל כביש הטבעת. את הלילה הבא עשינו בקמפינג של הכפר קוולסוולור (Hvolsvöllur). כפר רגוע ואפרורי למדי. אין בו שום דבר מעניין והוא מהווה רק נקודת עצירה להתרעננות בתחנת הדלק. בשל הבאסה מהפסקת הטרק (כבר פעם שניה שלנו בטיול הזה) התפנקנו על גלידה אמריקאית בציפוי קרמל. נאמ נאמ נאמ. הסתובבנו קצת בכפר, ליד מגרש המשחקים הייתה תערוכת צילומים איסלנדיים נחמדה והיה גם שוק קטן ומקורה למלאכת היד של המקומיים. ובזה מיצינו את כל האטרקציות שהכפר מציע.
משם המשכנו לסקוגאר, נקודת הסיום המתוכננת של הטרק. הקמפינג של המקום, שהיה ממש סמוך למפל סקוגרפוס, היה זוועתי למדי. בשל הגשמים שטח הקמפינג היה מוצף לגמרי, והיה ניתן להקים את האוהל רק בשולי הקמפינג כשבריכות עצומות ממלאות את כל המרכז שלו. המפל עצמו נהדר לגמרי. הלכנו לאורך המסלול שאמור להביא אותנו אל עבר הנקודה בה הפסקנו את הטרק, אבל לא הרחקנו יותר מדי. זה איזור יפה וירוק מאוד עם כרי דשא גדולים. בשל גשם רב שסרב לחדול עשינו הרבה מהזמן שלנו במזנון המקומי שהגיש מרק פטריות משעמם וצפינו בטלוויזיה של המקום בשידורים חוזרים ורבים מספור של "חברים". אפשר לקרוא לזה השפל של הטיול או פשוט צורך קל בקצת שגרה יומיומית שלא הייתה לנו במשך הכמעט חודשיים של הטיול הזה.
מסקוגאר לקחנו אוטובוס הישר לרייקיאוויק. עשינו שני לילות בקמפינג הגדול שרחוק מהמרכז. הסתובבנו קצת בעיר, אבל לא מצאנו משהו חדש שלא ראינו כבר. ישבנו בבתי קפה מומלצים, אכלנו שוב מרק לובסטרים מושלם ופשוט העברנו את הזמן. את הלילה האחרון שלנו עשינו בהוסטל Downtown בו שהינו בשני הלילות הראשונים של הטיול. משם לשדה התעופה ופרידה סופית מאיסלנד המופלאה.
— הסוף —
אחלה פוסט כל הכבוד על ההשקעה
קראתי בעונג רב את כל תיעוד המסע שלכם לאיסלנד, ושאבתי ממנו רעיונות רבים. מקווה להנות לא פחות מכם :)