פרויקט איסלנד (4) : חצי האי סנייפלסנס

iceland

לפוסט ההקדמה

אחרי מעגל הזהב היעד העיקר הבא שלנו היה הפיורדים המערביים. על מנת להגיע לאיזור האופציה הפשוטה היא לקחת מעבורת מהעיירה Stykkishólmur (סטיקישולמור, להלן, סטיקי, סתם כי יותר כיף).

סטיקי היא עיירה חביבה עם נמל יפהפה וגבעה הצמודה לנמל שמהווה תצפית נחמדה אבל לא מספיק גבוהה בשביל להשאיר רושם רב. עדיין שווה לעלות לגבעה, להשקיף, להסתובב טיפה ולהתבטל קצת עם הפנים לכיוון הפיורדים המערביים או לכיוון הנמל הצבעוני שנמצא ממש מתחת לאף.

בעיירה אין יותר מדי מה לעשות חוץ מהמעבורת, ההסתובבות קלה בנמל ואולי גם בעיירה. לפי הלונלי פלאנט ישנו מוזיאון בשם "ספריית המים". המוזיאון הוא בעצם מייצג של 24 מיכלי זכוכית בצורות שונות המלאים במי קרחונים. התקרה בנויה כך שתאפשר לכמות מקסימלית של אור להיכנס ולעשות דברים מעניינים מבחינה חזותית בחדר בשילוב של האור, המים והזכוכית. באותו יום שהיינו שם, היה מאוד מעונן, כך שחשבנו שלמרות שהרעיון מסקרן, החוויה בפועל תהיה מאכזבת למדי. אז ויתרנו.

פרויקט איסלנד (3) : מעגל הזהב

Iceland - Smoking Valley

לפוסט ההקדמה

מרייקיאוויק יצאנו לעשות את מעגל הזהב הפופולארי להחריד – מדובר בשלוש אטרקציות שיחסית סמוכות האחת לשנייה (כחצי שעה נסיעה בין האטרקציות) וכ- 30 ק"מ מרייקאיוויק. בשל הקרבה לעיר ולמרות הפופולריות הרבה הן שלב בטיול שהוא חובה לכל אחד, בטח אם מטיילים עם רכב שכור כי אז ניתן בקלות לעשות את כל משולש הזהב ביום אחד. אם ישנה גמישות ומעוניינים לראות עוד דברים באיזור שהם מעבר לאטרקציות, אז בהחלט יש וכדאי להתעניין גם מעבר למה שאמליץ פה.

אנחנו לקחנו אוטובוס מרייקיאוויק שעובר על כל מסלול הזהב אל האטרקציה הראשונה שהיא  Þingvellir (ת'ינגווליר). זהו פארק לאומי שעיקר הייחוד בו הוא התצפית והגישה המעולים לשבר היורו-אסייתי שעובר לאורכו של האי. יש בפארק את החלק הנגיש ביותר של השבר שאפשר ללכת בתוכו. הנוף שנוצר מהשבר הוא מקסים, תחושה פרה-היסטורית שנוצרת בשילוב הצבעים של הצמחייה הירוקה העזה, האבן והאדמה השחרחרים והשמיים האפורים יחד עם האיזור המישורי הרווי בצמחייה נמוכה. בסביבת השבר הנגיש ישנו גם מפל חביב שמוביל לנהרות שממלאים את האיזור ואגם גדול וצלול (ואפור בגלל העננים שהוא שיקף). אפשר להגיע לראש המפל אם הולכים בתוך השבר ו/או ללכת לצד השבר על השביל הבנוי עץ ולהגיע לשפך המפל.

פרויקט איסלנד (2): רייקיאוויק

reykjavik

לפוסט ההקדמה

את הטיסה לאיסלנד עשינו עם איזי ג'ט עם קונקשן של כמה שעות בלונדון, שם בילינו את הלילה בשינה על רצפת שדה תעופה לוטון. נוחתים ב- Keflavík, קונים כרטיס אוטובוס לפני יציאה משדה התעופה אצל אחת משתי חברות האוטובוסים ונוסעים כ- 45 דקות עד שמגיעים לרייקיאוויק.

את שני הלילות הראשונים והלילה האחרון בעיר עשינו בהוסטל Downtown שכלול ברשת HI (כדאי לעשות כרטיס HI, הנחות טובות). הוסטל חביב מאוד, ממוקם במקום מצויין, זול (יחסית לאיסלנד), צוות נחמד ומטבח מאובזר ונעים.

פרויקט איסלנד (1) : הקדמה + מידע כללי

Iceland

[התעדכן לאחרונה ב- 29/4/14]

לא תיארתי לעצמי שייקח יותר מחצי שנה מאז חזרתי מהטיול שלי באיסלנד ועד שאצליח לכתוב את סדרת הפוסטים שבניתי לעצמי בראש בזמן הטיול, אבל דברים קורים, החיים זזים והחשק לא תמיד שם. אני שמח לפחות שהצלחתי סוף סוף להיכנס לזה ושזה לא קרה מאוחר מדי.

אז להלן החלק הראשון בסדרת הפוסטים שלי על איסלנד. זהו הרגע בו הבלוג שלי הופך מבלוג מוזיקה בעיקרו לבלוג שהוא בחלקו הגדול טיולים ותיירות. לפחות לזמן מה (ואם תשאלו אותי, הייתי הופך אותו לכזה באופן קבוע, אבל תכנונים בצד כרגע כי הפסקה הקודמת אמורה להבהיר מה קורה כשמתכננים יותר מדי).

תדעו רק שהפוסט הנוכחי פתוח לעדכונים. בהמשך, בכל פעם שיתפרסם פוסט נוסף בסדרה, יתעדכן אליו כאן קישור. בנוסף אני מאמין שאזכר בדברים או שאנשים יבקשו שאפרט על נושאים כאלה ואחרים וישאלו שאלות שאני אחשוב שהן רלוונטיות כדי שיכללו בפוסט עצמו. אבל המידע המהותי מבחינתי נמצא כאן כבר ברגע זה.

אובססיה לחיים נחמדים

have a nice life

הדבר היחיד בערך שמונע ממני מלהיתקע לגמרי על שני האלבומים של Have a Nice Life הוא הצורך הפנימי שאינו יודע שובע לגלות מוזיקה חדשה ותמיד להתקדם הלאה. אחרת הייתי פשוט ממשיך עוד שבועות רבים להריץ את שני האלבומים אלה בלופ אינסופי. אבל אם זה היה אחרת אז כנראה הכל כבר היה שונה.

האובססיה הקלה והמענגת שנפלתי אליה בחודש וחצי האחרונים בה הצמד עם השם הלא שגרתי הזה היה המוזיקה היחידה שבערה לי לשמוע, התחילה למעשה לפני כשנתיים וחצי לאחר שגיליתי על בחור בשם Dan Barrett מקונטיקט, ארה"ב שהוציא ב- 2011 את אלבום הבכורה שלו תחת השם Giles Corey. אלבום אפל ומעורער, פולק מהגיהנום, או לפחות מהפינות החשוכות ביותר שקיימות על הכדור הזה. למרות שהאלבום מאוד אישי ונעשה באמצעים ביתיים הוא מצליח להגיע ברגעים הנכונים לסאונד מורכב, מלא רבדים ועוצמתי. אני אוהב ממש את התזוזה הבלתי פוסקת של האלבום מהשקט והחרישי לרועש והמרעיד עולמות. האלבום הזה שגם נושא את השם Giles Corey היה האלבום האהוב עליי ביותר לאותה שנה, ולטעמי הוא ללא ספק האלבום הכי טוב של העשור הנוכחי עד כה.

מחכים לגודספיד

A+Silver+Mt+Zion+Nasvhille+TN+May+2008האלבום החדש של Thee Silver Mt. Zion Memorial Orchestra נפתח במילים הבאות:

We live on an island called Montreal,

and we make a lot of noise

because we love each other.

מילים אלו, שיוצאות מפיה של ילדה, בטח בת של אחד מחברי הלהקה, אורזות בצורה פשטנית ויפה את הבסיס של רוב התוצרת המוזיקלית שמגיעה מקולקטיב להקות הפוסט רוק שצמחה במונטריאול, קנדה.

סצינת הפוסט רוק המונטריאולית מהווה למעשה סצינה מאוד אינטימיתי של מספר להקות שחולקות הרבה נגנים משותפים. האמא של כל הסצינה היא Godspeed You! Black Emperor שהיא גם הלהקה המפורסמת, פורצת הדרך והאגדית מבין שלל ההרכבים.

פנינה חדשה: עוד אחת מאלה אבל בקטע טוב

sun structures
האלבום הראשון עליו אני כותב ב- 2014 מביא אליי מקרה ייחודי למדי  זהו אלבום שאני סולד ממנו בערך באותה מידה שאני אוהב אותו ונמשך אליו.
להקת Temples היא להקה נוספת בגל הארוך והבלתי פוסק של להקות נאו-פסיכדליה ששוצף אותנו מכל עבר. בשנה האחרונה כתבתי על שלוש להקות כאלו, לפחות. למרות שזה ללא ספק תת-הז'אנר המועדף עליי כרגע, אני חייב להודות שאני מתחיל להתעייף. בלי קשר לטמפלס עצמם, אבל הם בהחלט תורמים לעייפות הזו. הבעיה העיקרית כרגע היא שאין שום אמירה ייחודית במיוחד אצל רוב הלהקות האלה, ולא נראה לי שזיהיתי אמירה כזו בערך מאז יצא האלבום השני והמופתי של Tame Impala (אם להוציא את הפליימינג ליפס מהמשוואה, כי המוזיקה שהם עושים שונה למדי מהקונבנציות של הנאו-פסיכדליה העכשווי וגם כי הדבר הזה שהם כן עושים, הם עושים אותו כבר כמעט שלושים שנה).