פסטיבל Le Guess Who? 2015

Le Guess Who? 2015
על פסטיבל Le Guess Who? שמעתי לראשונה לפני שנה (אני חושב) אז היה ליינאפ מעולה שהקפיץ לי את הפסטיבל לתודעה וגרם לי לעקוב אחריו באדיקות. כבר הליינאפ של השנה הנוכחית העיף אותי מהפסים וישר לעמוד רכישת הכרטיסים.

זו הייתה שנה מוזרה מבחינת פסטיבלים. הליינאפ של פרימוורה סאונד הרגיש לי מאוד משעמם ונטול אטרקציות מושכות וכך גם הליינאפ של Green Man ששנה שעברה השתגעתי שאני לא יכול ללכת אליו ועם עוד פסטיבלים אחרים; אבל אז הגיע הליינאפ של End of the Road וישר הוציא ממני את הצהרת "הפסטיבל הכי טוב של השנה" (שבסוף דווקא קצת איכזב בשל התנגשויות רבות ומתסכלות מדי). לבסוף הגיע הליינאפ של Le Guess Who?, שכלל I kid you not יותר מ- 160 אמנים שונים (!!!) בארבעה ימים שחטף באלימות מפתיעה את תואר ליינאפ השנה, וגם היה מאוד צנוע מבחינת התנגשויות מרתיחות שזה כבר סיבה מעולה להעריץ את הצוות ולעקוב אחריהם לעוד שנים רבות.

הפסטיבל

הופעות לונדוניות: My Morning Jacket ב- Shepherd's Bush

My Morning Jacket at Shepard's Bush

כפי שהזכרתי כבר בפוסט על פסטיבל End of the Road 2015, מיי מורנינג ג'אקט היו בטופ של ההופעות שאני חולם לראות כבר שנים רבות. זמן מה לאחר שקנינו כרטיסים לפסטיבל נחשפו התאריכים של הטור האירופאי שלהם. תאריך אחד קרץ לנו מאוד, הופעה בלונדון יום אחד לאחר הפסטיבל. כבר הפרט הזה היה מספיק לגרום לנו לדחות את הטיסה ביום ולהישאר בעיר, ואז נודע לנו שחברנו הטוב והיקר תומר (בעל הבלוג הותיק והמעולה הרמוניה דרומית) מתכוון לעשות גיחה לאירופה כדי לתפוס שלושה מבין התאריכים של הטור כשלונדון היא אחת מהם. אז גם הופעה מלאה של My Morning Jacket וגם לבלות עם חבר יקר שלא ראינו כבר יותר משמונה חודשים – אין בכלל קמצוץ של התלבטות!

בחזרה לפסטיבל End of the Road – מהדורת 2015

End of the Road 2015

לאחר שנה הפסקה מהמנהג שלנו של פסטיבל חו"ל גדול פעם בשנה (עוד לא החלטתי איך החוקים עובדים כשגרים בחו"ל…), חזרנו השנה למנהגנו הנושן וגם לפסטיבל End of the Road המוכר והאהוב עוד מהפעם הקודמת שהיינו בו (עליו כבר כתבתי בפירוט בעבר), שנמצא בדרום אנגליה וחגג השנה עשור לפעילותו.

לא תכננו לחזור שוב ל- EotR, אבל הליינאפ השנה היה כל כך מוצלח (אולי הכי מוצלח מבין כל הפסטיבלים האירופאיים) כך שלא יכולנו לוותר, למרות החוסר בגיוון והעלות הכספית הגבוהה יחסית. הפעם הקודמת השאירה עלינו רושים עז כל כך וחוויות מצוינות שזה הרגיש רק מתבקש.

End of the Road 2015

הפסטיבל עצמו נשאר כשהיה, כך שכל מה שכתבתי בפוסט ההוא תופס גם הפעם: פסטיבל פסטורלי ביותר, מאוד נעים לכל הגילאים (ובמיוחד למשפחות, בדרך שלא מעיקה על סוגי הקהל האחרים), מיקום מהמם והשקעה שבכלל לא תאמן. אפשר לשוטט ביער במשך שעות ולהנות מכל מיני פינות חבויות בהם אמנים הקימו מייצגים קטנים כגדולים ותמיד יצירתיים ומלאי דמיון. קולנוע שמתפקד רוב שעות היום, במת סטנדאפ מעולה שפועלת כל יום מאחת בצהריים עד חמש אחה"צ ואידיאלית להעביר תחת העצים ובישיבה את החלק של היום בו במות המוזיקה נשלטות על ידי להקות קטנות ופחות מוכרות. הרבה דוכני אוכל מגוונים ומצויינים. הופעות סודיות. ועוד ועוד ועוד.

פרויקט איסלנד (9 ואחרון) – דרום איסלנד + טרק לאוגאווגורין ("הטרק המפורסם")

IMG_3669

לפוסט ההקדמה

מאגילסטאדיר לקחנו אוטובוס דרומה כשיעדנו הוא הפארק הלאומי סקאפטפל (Skaftafell). בדרך עשינו כמה עצירות כשהיחידה ששווה התייחסות היא לגונת הקרחונים Jökulsárlón שנמצאת על כביש הטבעת מזרחית לסקאפטפל. לומר על מקום כזה שהוא שווה התייחסות זה אנדרסטייטמנט היסטרי. יותר נכון לומר שאם בטעות או בכוונה דילגתם על המקום הזה, אז יצא שפספסתם את אחד המקומות המרהיבים ביותר בכל איסלנד. מה גם שהוא ממש פשוט להגעה ובלתי ניתן לפספוס, לא מצריך עצירה ארוכה מדי ולא עולה כסף. באוטובוס שנסענו בו (ואני בטוח שזה ככה בכל חברות האוטובוסים) העצירה במקום היא חלק בלתי נפרד מהנסיעה. מגיעים ללגונה וישר יש עצירה של שעה פלוס בלי לשאול שאלות.

פרויקט איסלנד (8) – מזרח איסלנד + הפיורדים המזרחיים

IMG_3256

לפוסט ההקדמה

מאגם מיבטן לקחנו את האוטובוס מזרחה כשפנינו מועדות לפיורדים המזרחיים. ירדנו בעיירה אגילסטאדיר (Egilsstaðir) ועשינו שם את הלילה. העיירה לא מעניינת במיוחד ולא מצאנו סיבה להתעכב בה. אתר הקמפינג המקומי נמצא באיזור המרכז המסחרי, איפה שתחנות הדלק, הסופרמקרטים ונקודת המידע. הקמפינג הוא באחוריה של מסעדה זניחה למדי. איזור השירותים-מקלחות מוקפד ונוח מאוד ויש גם נקודות חשמל ומכונת כביסה.

אז לא מצאנו סיבות להתעכב יותר מלילה יחיד, אבל בזמן שכן היה לנו שם מצאנו את בית הקפה הכי טוב שביקרנו בו באיסלנד. שמו הוא Bókakaffi Hlöðum והוא למעשה נמצא בכפר השכן, אבל זו רק הליכה של כקילומטר וחצי מהמרכז המסחרי – הולכים על הכביש הראשי לכיוון הגשר ואיך שהגשר מסתיים בית הקפה נמצא מצד שמאל (אם באים מכיון אגילסטאדיר). המקום הוא מאוד אולד-פאשינד, ווינטאג'י אבל ללא הקטע ההיספטרי. הריהוט מיושן ומקרין אווירה חמימה ונוחה ויש ארונות ספרים שממלאים את כל הקירות. כל הספרים הם יד שנייה ולמכירה (קנינו ספר אחד וזה היה ממש זול). וכמובן שיש אינטרנט אלחוטי. לארוחת צהריים היה בופה שכלל מרק פשוט אך טעים מאוד, לחמניות מצוינות, סלט ועוד. יש קפה כלול עם מילוי מחדש וכמובן שגמעתי כוסות על גבי כוסות של הקפה המשובח (נראה לי, אני לא כזה אנין טעם כשזה מגיע לקפה) כדי למלא את חסך הקפאין שהצטבר אצלי.

פרויקט איסלנד (7) : צפון איסלנד

iceland - akureyri

לפוסט ההקדמה

למחרת החזרה מהטרק בהורנסטרנדיר, עזבנו את איזפיורדור עם אוטובוס לכיוון אקוריירי (Akureyri), העיר השנייה בגודלה באיסלנד, השוכנת בצפון האי. אקוריירי היא עיר יפה, בעלת אווירה עוצמתית הנוצרת מהשילוב האיסלנדי כל כך של טבע גדול ובניה צנועה. העיר יושבת על מפרץ עצום ומשתרעת משפת המפרץ ומעלה אל אחד ההרים המתנשאים מעליו. למרות הקסם הרב שיש לעיר, מגוון האטרקציות לא אטרקטיבי במיוחד (לפחות האטרקציות הזולות, יש מגוון רחב של אטרקציות יקרות). מלבד קצת מנוחה, הסתובבות בעיר ובטבע השכן וחידוש האספקה שלנו בסניף הסופרמרקט "בונוס" המקומי, הגדול והמצויין לא מצאנו עוד הרבה מה לעשות. לכן, עזבנו את אקוריירי לאחר יומיים בלבד. אבל אלו היו יומיים נחמדים ומרגיעים ביותר. את הלינה שלנו בעיר עשינו לשם שינוי על מיטות בחדר משותף בהוסטל הנהדר והמאובזר Akureyri Backpackers. כמובן שאף חדר זוגי לא היה פנוי, אבל הופתענו מאוד שבכלל היו מיטות פנויות. היינו מאוד סקפטיים שהצורך להתפנק במיטה יבוא על סיפוקו בהוסטל הזה, אבל היינו חייבים לכל הפחות לבדוק, כי להבנתנו אתר הקמפינג דורש הליכה לא מועטה בעלייה מאיימת למדי.

פרויקט איסלנד (6) : הפיורדים המערביים ב' – טרק הורנסטרנדיר

IMG_2857

לפוסט ההקדמה

מאיזפיורדור יצאנו עם סירה לשמורת הטבע הורנסטרנדיר (Hornstrandir Nature Reserve) לטרק בן 6 ימים. יש מספר שבילים שעוברים בשמורה וכל אחד יכול להרכיב לעצמו את הטרק המתאים עבורו. אנחנו עשינו את הטרק הפופולארי שהרוב עושים ומפורט בלונלי פלאנט, עם תוספת של עוד יומיים. ההגעה והחזרה מהשמורה היא רק עם סירה לכן צריך להזמין מראש כרטיס חזרה ולקבוע מראש מאיזה חוף חוזרים. את זה עושים במרכז המידע של העיר. השבילים בשמורה מסומנים בצורה ברורה ונוחה שלא משאירה מקום לטעויות. הטרק הוא ברמה בינונית-קשה אבל הוא ממש מוצלח וכולל נופים מהמרהיבים ביותר שראינו בטיול.

היום הראשון היה למעשה חצייה את חצי האי, מהחוף בו הסירה הורידה אותנו בדרום אל החוף המנוגד לו בצפון. ההליכה התחילה מיד בעלייה מתונה שהתגברה בהדרגה עד שהגענו לפס הראשון שלנו בטרק. תצפית מרשימה למדי שאפשרה להשקיף על כל העלייה שעשינו מהחוף ועל הירידה שעומדת בפנינו (אבל לא עד לחוף המיועד). הירידה הייתה מהירה אך ארוכה ממה שציפינו עד שהגענו לעיקול בשביל שברגע שלקחנו אותו נגלה לנו עמק ירוק מופלא מעוטר במפלים שנפרש עד לים.