{{ היי חברלכים וחברלכיות, לייק לעמוד בפייסבוק כבר עשיתן/ם? פשוט כי קורים שם דברים מעניינים נוספים }}

אני מקווה שיש לכם חשק לסיפור קורע לב, כי זה בדיוק מה שיש לי להציע הפעם.

בשנת 2003 דיוויד לאמב הקים את הפרויקט Brown Bird, פרויקט שבכל שנותיו התרכז בבסיסו בפולק אך תמיד שלח את שורשיו למספר כיוונים – אמריקנה, מוזיקה צוענית, אלט-קאנטרי, בלוגראס ועוד. בהתחלה היה זה הפרויקט האישי של לאמב, אבל לאחר זמן קצר הצטרפו עוד מספר חברים שרובם גם עזבו בהמשך.

ב- 2008 לאמב הכיר לראשונה את MorganEve Swain. זו הצטרפה ללהקה והשניים הפכו לזוג גם בחייהם הפרטיים. ב- 2010 ההרכב הפך לזוג ונשאר כך עד ליומו האחרון, רק לאמב ו- MorganEve .

אני אישית הגעתי להכיר את בראון בירד עם אלבומם הנפלא The Devil Dancing מ- 2009, בעיקר בזכות שיר אחד מתוכו שטילטל לגמרי את עולמי באותה תקופה ופתח לי שערים עצומי המימדים לעולם הפולק השורשי. השיר היה Severed Soul שגם כיום אני עדיין מחשיב לאחד היפים ששמעתי והאהובים עליי באופן אישי ביותר. את השיר שמעתי לראשונה בבלוג של יאיר יונה, שם הוא כתב על האלבום וקישר אותו למספר הרכבים נוספים אליהם הגעתי בהמשך ויהיו אחראים לעיצוב חלק ניכר מהטעם המוזיקלי שלי.

לאחר האלבום הזה, בראון בירד הוציאו עוד שני אלבומים Salt for Salt ב- 2011 ו- Fits of Reason ב- 2013. הראשון היה נחמד, אבל השני כבר לא הצליח להוציא ממני כל סוג של התלהבות. מה שהביא לכך שההתעניינות שלי בהרכב ירדה, וכנראה העין שלי קצת התעלמה באופן לא מודע מכל מידע חדש שנוגע להרכב. זה ההסבר היחידי שיש לי לספק למקרה שעתיד לקרות שנתיים לאחר האלבום של 2013.

די בתחילת 2015 ראיתי שמתוכנן אלבום חדש בשם Axis Mundi. לא נכנסתי בכלל לעומק העניין. Brown Bird. אלבום חדש. בסדר. הייתי שם, נחמד שהם פועלים בקצב ראוי של אלבום בשנתיים. אולי אגיע לשמוע את האלבום, ואולי לא.

עבר עוד קצת זמן, התחלתי לראות קצת יותר אזכורים לאלבום, חשבתי שזה יופי שהם מקבלים חשיפה, אולי יש סיבה טובה לחשיפה הזו, אולי באמת אתן האזנה לאלבום כשיהיה זמין.

ואז בבת אחת קלטתי שהחשיפה הזו באה מכיוון אחר לחלוטין. לאחר שקלטתי כמה אזכורים של מחלה הסתבר לי שלאלבום יש קונטקסט שלם אותו פספסתי עד עכשיו. התחלתי לחטט בעמוד הפייסבוק של הלהקה, והגעתי לפוסט עליו חתומה MorganEve ומתחיל בשורה שהצניחה לי לבנת חבלה על המוח והלב.

 As we reach the end of the first year without Dave, it’s with a swollen heart that I announce the release of our album Axis Mundi.

וזו לא הייתה רק הידיעה העצובה כל כך על מותו של דיוויד לאמב שהיממה אותי, זו גם העובדה שפספסתי לגמרי את המידע הזה בזמן אמת ואני קולט את זאת רק בציון השנה ללכתו מהעולם של מי שכה צימרר אותי אי שם ב- 2009 עם קולו השביר שמתעקם לו קלות תמיד בסופה של השורה אותה שר. ואני אפילו לא ידעתי שהוא היה חולה.

לאמב אובחן כחולה לוקמיה ב- 2013, זמן קצר לאחר שחרור האלבום Fits of Reason. את כל השנה הבאה והאחרונה בחייו הוא בילה בעיקר בביתו כשהוא כותב, מלחין ומקליט חומרים עבור האלבום הבא. לאמב היה נחרץ בעבודתו על האלבום והשקיע בו כל שעה פנויה וברת תפקוד, בטח גם בניגוד לעצתם של הרופאים שבוודאי המליצו לו לנוח. למרות הנחרצות לסיים את העבודה על האלבום ולמרות השתלת מח עצם שעבר, לאמב נפטר באפריל 2014.

למרות פטירתו של בן זוגה לחיים, MorganEve הייתה נחושה להביא לידי סיום את האלבום האחרון של בראון בירד, אלבום שהזוג גם ראה כיצירה הכי שלמה ושמשקפת את המהות של ההרכב, אלבום אליו הובילו כל האלבומים שיצרו עד אז.

בקושי חודשיים לאחר ההלוויה היא חזרה לעבוד על האלבום מחשש לאבד את המומנטום ולשקוע באבל המשתק. את כל השנה הבאה והקשה ביותר בחייה MorganEve השקיעה בעבודה, בין אם זה על האלבום עצמו ובין אם לספק מרצ׳נדייז, משלוחים ואריזות. בחג המולד היא אפילו שחררה בהפתעה אלבום שירי חג מולד שהיא ולאמב הקליטו לאורך השנים.

העבודה על האלבום הושלמה והוא שוחרר כשנה ושלושה שבועות לאחר מותו של לאמב. לאחרן מכן MorganEve יצאה ביחד עם להקת The Devil Makes Three לסיבוב הופעות לקידום האלבום האחרון אי פעם של דיוויד לאמב ו- MorganEve, של בראון בירד, שהוא גם סיבוב פרידה מהמעריצים שסיפקו בכל ההופעות האלו מילות ניחומים.

————————————————

למרבה הפלא Axis Mundi, למרות הקונטקסט החונק שסובב אותו, הוא האלבום הכי שוקק חיים שהלהקה הוציאה. פעם ראשונה שבראון בירד לקחו את המוזיקה שלהם לקצוות היותר רוקיסטיים וחשמליים של הז׳אנרים בהם השניים קיבעו את עצמם. למרות שידוע מראש שאוסף השירים הזה הוא שיחתום סופית את פעילותה של הלהקה, בהרבה מובנים נראה כאילו הוא רק פותח עוד ועוד דלתות לדרכים חדשות אליהן היא הייתה אמורה לצאת בהמשך פעילותה, גם אם האלבום נועד למעשה להקיף את מכלול היצירה של הלהקה לאורך השנים.

על אף פתיחה מאוד סטרייטית ועגומה כראוי לקונטקסט, ככל שמגיעים ועוברים השירים הבאים כך הקצב עולה ומתגבר וכך גם הסטיות מהאמריקנה אל עבר מרחבים אוריינטליים יותר מגיעות ונותנות את המגע הייחודי שבראון בירד מתמחים בו, זאת בלי להשתלט על כל האלבום. יש גיוון בטעם טוב לאורך כל שירי האלבום, מספיק כדי לתת עניין וייחוד בכל שיר ושיר ובלי לתת הרגשה מפוזרת.

כשיודעים על המצב שדיוויד לאמב היה שרוי בו, קשה שלא להיות מופתעים לשמע קולו מלא התנופה כשהוא שר בקצב מהיר יחסית ברבים מהשירים באלבום. אך באותה עת גם אפשר לשמוע איך קולו שב ונשבר וחושף כאב רב, פיזי ונפשי, שברים שמספרים את כל הסיפור גם אם המוזיקה ברובה בוחרת לתת אור שונה לגמרי.

השילוב הזה בין הכוונות ביצירת האלבום והאמת שעומדת מאחוריו מטעינים את המכלול באווירה כמעט מיתולוגית וחד-פעמית. המוזיקליות הגדולה שהשירים הוטענו בה הפעם בהחלט תומכים בתחושה הזו. מגוון הכלים, והעיבודים היותר עשירים מבדרך כלל, גורמים לאלבום להיות הכי מיוחד מוזיקלית בדיסקוגרפיה של בראון בירד, משימה שגם ככה לא נראה שלאלבום היה בעיה להתמודד איתה מכורח הנסיבות.

לאורך כל 16 שירים האלבום, מפוזרים להם כמה קטעים אינסטרומנטליים מסעירים למדי שאמנם מספקים למאזין ״הפוגות״ מעניינות מקולם מלא הרגש של לאמב ו- MorganEve, אבל עשויים גם לתת תחושת עומס. אני בדעה שאולי קטעים אלה קצת גורמים לפיזור ביצירה, אבל בעיקר תורמים המון לטון המוזיקלי העוצמתי והעשיר שבראון בירד לקחו עם האלבום הזה.

אני ממש אוהב את האלבום, אבל אני לא יכול שלא לחשוב שהרבה מזה בגלל הדרך בה הגעתי ונכנסתי אליו. לסיפור שעומד מאחוריו יש השפעה רבה עליי ועל הדעה שלי, אבל למרות זאת ובאופן מנותק רגשית לרגע, אני חושב שזה אלבום מאוד מוצלח, כזה שלא משעמם לרגע, המון רעיונות מוזיקליים מפתיעים וצבעוניים. הרבה התנסויות באופנים של עשייה שחדשים ללהקה.

עם זאת, לא מצאתי פה שיר שיחדור ויפגע בי כפי ש- Severed Soul עשה לי בפעם הראשונה ששמעתי אותו (ובכל האזנה מאז). השירים פה טובים בהחלט, אבל לא פסגת היצירה של בראון בירד. אבל כמכלול הם עובדים מצוין, גם אם מעטים הם אלו שעומדים בפני עצמם.

לאחר המסע המוזיקלי המסחרר של 14 השירים הראשונים האלבום נסגר עם שני שירים שפתאום מקרקעים את המאזין ומחזירים אותו לחיק המציאות הכואבת. Tortured Boy הוא למעשה שיר ש- MorganEve כתבה ללאמב עוד בתחילת הקשר המוזיקלי והאישי של השניים, שיר שאמנם נכתב בתקופה שונה לגמרי, אבל בקונטקסט הנוכחי מקבל משמעות מצמררת. בשיר הזה, לראשונה בכל האלבום, MorganEve שרה לבדה ללא הנוכחות הצמודה של שותפה הותיק. במוזיקה כמו בחיים עצמם. ללא ספק השיר הכי חונק ומצמרר בכל האלבום.

לאחר שהשיר מסתיים מתחיל לו הקטע האחרון באלבום, קטע קצר בן פחות מדקה בו לאמב לבדו בליווי גיטרה שר לאיטו כמה משפטים קצרים שמהווים להבנתי איחול אחרון לזוגתו ושותפתו לחיים וליצירה. והפעם האחרונה בהחלט שנשמע את קולו מעטר שיר חדש של Brown Bird.

So long you severed soul

האלבום המלא בבאנדקמפ

Raging Squall
Raging Squall

Blood from the Tree
Blood from the Tree

Forest of Fevers
Forest of Fevers

Ephraim
Ephraim